שעיר צעיר לחטאת

למה לא פר?

אחד מקורבנות המוספים של יום הכיפורים, היה שעיר שהקריב אהרן לחטאת, כדי לכפר על בני ישראל. כזכור, בפרשת “ויקרא” למדנו על ‘חטאת הקהל’ שבאה על שגגתם של ישראל - “וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה’ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ. וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ, וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת”¹.

והקושי בולט לעין:

לאחר שמפורש בתורה של’חטאת הקהל’ יש להקריב פר בן בקר, מדוע ביום הכיפורים הביאו ישראל שעיר-עיזים כדי לכפר על נפשותיהם? במילים אחרות: במה שונה ‘חטאת יום הכיפורים’ משאר ‘חטאות הקהל’?

בין שגגת סנהדרין לשגגת העם

ההסבר הוא כי לאמיתו של דבר, החטאת שנידונה בפרשתנו, ו’חטאת הקהל’ שבה מדובר בפרשת “ויקרא”, הן חטאות שונות לגמרי.

‘חטאת הקהל’ שבפרשת “ויקרא”, עוסקת בשגגה ששגגו הסנהדרין בהוראת הלכה, ובעקבות אותה הוראה חטאו כל ישראל. לכן, ‘חטאת הקהל’ באה כדי לכפר על הסנהדרין, ומפני חשיבותם ומעלתם של הסנהדרין, נקבע שעליהם להביא חטאת משובחת של פר בן בקר.

לעומת זאת, השעיר שהוקרב ביום הכיפורים, נועד לכפר על חטאים שחטאו אנשים מישראל בשגגה פרטית, כגון שנכנסו למקדש בהיותם טמאים. ולכן, פר הוקרב רק כ’חטאת ציבור’ הבאה על שגגה בהוראת הסנהדרין, ואילו שאר ‘חטאות הציבור’ מובאות משעירי עיזים.

היצר הראשון והיצר הטוב

‘שעיר החטאת’ בא כדי לכפר על החטא שבא בעטיו של היצר הרע. האותיות ‘ש’ ו-’צ’ מתחלפות, כך שהמילה “שעיר” מתחלפת במילה “צעיר”.

כך דרשו חכמינו זיכרונם לברכה: “שלוש-עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב”². בעולם הזה, הגוף והחומר מופיעים לפני הופעת הנשמה. תינוק שנולד - חושב תחילה על עצמו, ומצפה מכל הסובבים אותו למלא את צרכיו ולדאוג לכל מחסורו. רק כאשר האדם גדל, מתחילה להופיע בו גם היכולת להיות נותן ומשפיע לאחרים. כך גם לגבי הופעת היצרים - היצר הרע קיים באדם מהלידה, ואילו היצר הטוב מופיע בשלימותו רק עם הכניסה לגיל שלוש-עשרה, כאשר הוא כבר ראוי לקבל עול מצוות.

‘שעיר החטאת’ רומז ליצר-הרע שמופיע באדם מגיל צעיר. ותפילתנו לקדוש-ברוך-הוא בהקרבת ‘שעיר החטאת’ היא שיכפר על החטאים שעברנו בעצת היצר.

הגוף והיצר הרע אמנם מופיעים ראשונים, אבל דווקא היצר הטוב חקוק הרבה יותר עמוק במהותנו ובנשמתנו. לכאורה, ל’חומר’ יש השפעה חזקה עלינו, כיון שהוא טבוע בנו כבר מהלידה, אבל אם נשכיל להסיר את מסכי הגוף והחומר שמעמעמים את אור הנשמה, ייחשף האור שמאיר את נשמתנו.

1. ויקרא, פרק ד’, פסוקים י”ג-י”ד. ↩

2. אבות דרבי נתן, פרק ט”ז, משנה ב’. ↩