בגדים חולים ונגועים

זה המיקום הנכון?!

בפרשתנו, התורה מפרטת בהרחבה את דיני הצרעת.

סדר הדברים הוא, שעוד לפני פירוט הדינים הקשורים בתהליך הטהרה של המצורע, התורה עוסקת בדינים של צרעת הבגדים.

ונשאלת השאלה:

האם לא היה ראוי יותר לסיים תחילה את כל דיני הצרעת שבגוף האדם בשלימותם, כולל דיני טהרתו, ורק אחר-כך לעבור לדינים של צרעת הבגד?

איך ייתכן שבגד יכאב?

להבהרת הדברים, יש להקדים שאלה נוספת¹:

איך בכלל יכולה להיות צרעת בבגד? והרי צרעת היא סוג של מחלה, ולא ייתכן שבגד יהיה חולה!

ובכך לא די, התורה אומרת ״צָרַעַת מַמְאֶרֶת״², והמילה 'ממאיר' היא מלשון כאב, כמו בכתוב: ״וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל סִלּוֹן מַמְאִיר וְקוֹץ מַכְאִיב״³. והרי לא ייתכן שלבגד העשוי מצמר או פשתים או עור - כמפורש בפרשה⁴, יהיה כאב!

בנוסף יש להבין, מדוע באמת התורה מדברת רק על בגדים העשויים מצמר או פשתים או עור? ולמה לא נכללו בדיני הצרעת גם בגדים העשויים ממשי או ממתכות או מיהלומים?

מהאדם אל בגדיו

ההסבר הוא, שאכן אין מחלה בבגד עצמו, אלא שהצרעת עברה מהאדם אל בגדיו. כלומר, כאשר המצורע נמצא בהסגר, ייתכן שלצרעת שלו תהיה השפעה על הבגדים שהוא לובש.

כשם שאדם חולה, ישנם סימנים על הבגדים שהוא לובש באזור המחלה, כך גם הצרעת עלולה לעבור מהאדם אל בגדיו.

ומאחר שהתורה חששה שאם המצורע יִטְהַר ואחר-כך ישוב ללבוש את הבגדים שלבש בימי ההסגר, הוא עלול לשוב ולהיטמא מהבגד, הציבה התורה כללים כדי לבחון את הבגד ואת רמת ההשפעה והמעבר של המחלה מהאדם אל הבגד. לכן התורה אומרת "ממארת" ביחס לבגד. שכן, העובדה שהצרעת לא עברה מהאדם גם אחרי ההסגר, מעידה שהיא נובעת מהבגד.

לכן מדובר דווקא על סוגי בדים שנמצאים על האדם בזמן ההסגר שלו, שהם בגדי צמר או פשתים או עור, ולא בגדים יקרים יותר.

וזו גם הסיבה לכך שדיני צרעת הבגדים מופיעים בסמוך לדיני צרעת הגוף, ולפני הדינים של טהרת המצורע.

1. שנידונה באריכות בדרשה הקודמת. ↩

2. פרק י"ג, פסוק נ"א. ↩

3. יחזקאל, פרק כ"ח, פסוק כ"ד. ↩

4. שם. ↩