כולו לבן, כולו טהור

למה כשכולו נגוע - האדם טהור?

בין הדינים הרבים של הצרעת, התורה עוסקת בדינו של אדם שכל גופו, מכף רגל ועד ראש, התכסה בצרעת - “וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר, וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן"¹.

לכאורה, אין סיבה שיהיה שוני בדין, בין מקרה בו רק חלק מגופו של האדם נגוע בנגע הצרעת, למקרה שכל גופו מכוסה בצרעת. אולי היה מקום אפילו ללמוד את הדבר מקל וחומר - אם כאשר חלק מהגוף מכוסה צרעת - האדם טמא, על-אחת-כמה-וכמה שאם כל גופו מצורע, הרי הוא טמא.

אלא שכאן מצפה לנו הפתעה: “וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע, כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא…”. כלומר: כאשר כל הגוף כולו מצורע, האדם טהור!

ונשאלת השאלה:

איך ייתכן, שדווקא כאשר הנגע מכסה את כל גופו, האדם טהור? מה ההיגיון מאחורי דין זה?

שלושת הגורמים לצרעת

לא לחינם נכתבו דיני הצרעת אחרי דיני מאכלות אסורים², טומאה וטהרה³ ודיני יולדת⁴. בסדר הזה, מלמדת אותנו התורה ששלושת הדברים הללו, הם הגורמים המביאים לידי צרעת - אדם שאכל מאכלות אסורים, אדם שנטמא לשרצים או לנבילות בעלי-חיים, ואדם שנולד לאשה שהתעברה בעת שהייתה נידה.

נגע הצרעת אינו מחלה גופנית טבעית, אלא נגע שמופיע כתוצאה מפגם בנפשו של האדם. הגוף והנפש קשורים זה לזה. ולכן, אדם שנפשו נפגמה בצורה חמורה, עלול לגלות את תוצאות הפגם גם בגופו החומרי. החטאים שהאדם חטא והפגם שהם יצרו בנפשו, גורמים לעיפוש הבשר ולהופעת נגעים בעור שחופֶה את הבשר הנגוע, וזהו נגע הצרעת.

על סף היעלמות

כאשר הצרעת מופיעה בכל גופו של האדם, משמעות הדבר היא, שגוף האדם הצליח לדחות את כל חולי הצרעת אל מחוצה לו. אמנם כעת, האדם מכוסה בנגע מכף רגל ועד ראש, אך הדבר מעיד שצרעתו תיכף תחלוף וגופו ישוב לאיתנו. שכן, דווקא כאשר הנגע מופיע בכל גופו של האדם, זו הוכחה שהנגע שבנפשו התרפא לחלוטין, וזהו רק עניין של זמן עד שהנגע ייעלם, ועורו יתחלף לעור בריא והוא יחזור להיות כשהיה.

1. ויקרא, פרק י”ג, פסוק י”ב. ↩

2. ויקרא, פרק י”א, פסוקים א’ - כ”ג. ↩

3. שם, פסוקים כ”ד - מ”ז. ↩

4. שם, פרק י”ב, פסוקים א’ - ח’. ↩