אבחון נגע הצרעת בתנאי מעבדה

מדוע המוסגר יוצא?

כדי שהכהן יטמא אדם שהופיע על גופו נגע צרעת, צריכים להתקיים שני תנאים בסיסיים¹. התנאי הראשון הוא - “וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן²”. כלומר, גם השערות הנמצאות במקום הנגע הלבינו. והתנאי השני הוא - “וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ³”. כלומר, צבע הנגע בהיר ולבן יותר מצבע העור שסביבו⁴.

כאשר שני התנאים הללו מתקיימים, הכהן קובע כי האדם טמא. ואולם כאשר התנאים הללו לא מתקיימים, על הכהן “להסגיר” את האדם. “הסגרה” פירושה, שעל האדם לצאת מחוץ למחנה לשבעה ימים, ולאחר מכן לשוב אל הכהן. לאחר שבעת הימים, בודק הכהן את הנגע שנית. אם הנגע פשה⁵ וגדל - הכהן מטמא את האדם, אם הנגע קָטֵן - האדם טהור. ואם הנגע נותר בעינו - הכהן שב ומסגיר את האדם שנית לשבעה ימים נוספים. לאחר ההסגרה השנייה, שב האדם אל הכהן, ואם גם כעת לא פשה הנגע, הוא מכבס את בגדיו ונטהר.

נשאלת השאלה:

מדוע גם במצב של הסגר והמתנה לבחינת הנגע בתום שבעת ימי ההסגר, נדרש האדם הנגוע לצאת מחוץ למחנה? הרי הוא עדיין לא הוחזק כטמא, ואיזו תועלת יש ביציאתו אל מחוץ למחנה?

חשש מהדבקת הסביבה

ההסבר הוא, כי יש שתי סיבות ליציאת המנוגע מחוץ למחנה, כבר בימי ההסגר. הסיבה הראשונה היא מעשית-פשוטה. מאחר שאין אנו יודעים מה דינו של אדם זה, ויש חשש שיתברר כטמא, אי-אפשר להתיר לו להסתובב בחופשיות במחנה, שמא יטמא את הסובבים אותו.

הסיבה השנייה היא, שההסגר מסייע לכהן לאבחן את הנגע. הצרעת נובעת מפגם וחוסר איזון בנפשו של האדם, וכאשר הפגם הנפשי חמור, הדבר מתבטא בהופעת כתמי צרעת על גוף האדם.

לא להתערב בהליך הטבעי

כאשר הכהן לא בטוח האם הנגע הוא אכן ‘נגע צרעת’ שנובע מפגם פנימי בנפש, הוא ממתין שבעה ימים כדי לראות האם הנגע הולך וגדל, ואם חלילה הנגע גדל, זוהי הוכחה שאכן ישנו פגם בנפשו של האדם, והפגם הנפשי משפיע גם על גופו של האדם.

הבדיקה האם האדם אכן מצורע, חייבת להתנהל בתנאי מעבדה. השינוי בנגע הוא פעולה שמתרחשת מאליה, מתוך טבעו של האדם, כאשר הגוף ממשיך לדחות את הפגם הפנימי החוצה, אל גופו של האדם. ואולם אם האדם ימשיך בשגרת עיסוקיו ויוסיף להסתובב ברחובות ולדבר עם הבריות, יהיו גורמים נוספים שישפיעו על התהליכים שמתרחשים בגופו, ואז ייתכן שהנגע יקטן או יגדל, בלי קשר להתנהלות הטבעית של הגוף - והכהן יטעה באבחון הנגע.

לפי העיקרון הזה, מובן גם מדוע כאשר כל גופו של האדם מתכסה בצרעת, הכהן צריך לטהר אותו⁶. הסיבה היא, משום שגם אם אכן היה פגם בנפשו של האדם, הפעולה הטבעית של גופו כבר דחתה את כל הפגם החוצה, אל הגוף, וכיסוי כל הגוף בצרעת מעיד שהפגם הפנימי חלף והלך לו והאדם טהור.

1. מדובר בצרעת רגילה, לא צרעת שחין, מכווה וכד’, בהן הדינים שונים במקצת. ↩

2. שם, פרק י”ג, פסוק ג’. ↩

3. שם, שם. ↩

4. וכך פירש רש”י: "עמוק מעור בשרו" - "כל מראה לבן עמוק הוא, כמראה חמה, עמוקה מן הצל". ↩

5. = התפשט. ↩

6. "וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר, וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן, וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע, כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא” (פרק י”ג, פסוקים י”ב - י”ג). ↩