לא להקל ראש ב'אשם תלוי'

למה האשם חמור מהחטאת?

אדם שחטא בשוגג, צריך להביא שעירת עיזים ל’חטאת’. לעומת זאת, אדם שמסתפק האם הוא חטא או לא, צריך להקריב ‘איל זכר’ לאשם¹.

ונשאלת השאלה:

האיל הזכר, חשוב ויקר יותר משעירת העיזים. אם כן, מדוע אדם שספק האם חטא בכלל, צריך להביא קורבן יקר יותר ממי ששגה בוודאי?

גם נדרש הסבר: מדוע בכלל יש הבדלים בין ה’חטאת’ ל’אשם’, בסוג הקורבן ובשם הקורבן, הרי למעשה שניהם באים על חטא בשגגה?

לא ‘להחליק’ חטאים - להוציא מטעות?

ההסבר הוא, ש’קורבן חטאת’ נקרא כך מאחר שהוא בא על חטא שהאדם בוודאי חטָא, בעוד ש’קורבן האשם’ בא על מעשה שלא ברור האם היה חטא או לא, אלא שהאדם שעשה את המעשה מאשים את עצמו כיצד לא שם לב לכך שאולי בא לידו איסור, ולכן קורבנו נקרא - ‘אשם’.

בפרשתנו מדובר על שני סוגים של ‘אשם תלוי’. האחד - “נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה’²”, והשני - “וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה’ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם³”. בסוג הראשון, מדובר על אדם שמסתפק האם הוא מעל ואכל מן ההקדש או מקָדשים חמורים⁴. ואילו בסוג השני, מדובר על אדם שמסתפק האם עבר עבירה מסוימת. למשל, היו לפניו שתי חתיכות, אחת של שומן המותר באכילה, והשנייה של חֵלֶב האסור באכילה, והוא אכל אחת מהן ואינו יודע אם אכל את המותר או את האסור.

אדם שקרה לו מקרה שכזה, עלול ‘להחליק’ אותו כאילו כלום לא קרה, הרי כלל לא בטוח שחטא, וגם אם חטא - הרי היה זה בשוגג. כדי להוציא מטעות כזו, ציוותה התורה להביא ‘קורבן אשם’ מ’איל’ שהוא יקר יותר משעירה, כדי שאיש לא יקל ראש בחטאים שכאלה.

אשמה למרות הספק

כך גם כותבת התורה בפירוש: “וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא… וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים… וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן… אָשָׁם הוּא, אָשֹׁם אָשַׁם לַה'". משמעות המילים האחרונות של הציטוט היא - הקורבן שתואר לעיל “אשם הוא”, כלומר, זהו קורבן ‘אשם תלוי’. ואם יתברר שהאדם אכן חטא, הרי למרות השגגה והספק - עדיין הוא “אָשֹׁם אָשַׁם לה’”.

כלומר, אם החוטא חושב שמחמת הספק או השגגה, ניתן להקל ראש במעשה, עליו לדעת כי אחרי הכל - הוא אשם וחטא לה’.

ויהי רצון, שלעולם לא תבוא תקלה על ידינו.

1. מדובר רק על אשם תלוי ולא על שאר קורבנות אשם האמורים בתורה. ↩

2. ויקרא, פרק ה’, פסוק ט”ו. ↩

3. שם, י”ז. ↩

4. ראה בפירוש רש”י. ↩