לשוב כמו גדולי האומה

למה בקטעים נפרדים?

אחרי פירוט הדינים של קורבנות העולה, המנחה והשלמים, התורה מפרטת את הדינים של קורבן החטאת לסוגיו השונים. החטאת הראשונה עליה מדובר בפרשתנו, היא החטאת של ‘הכהן המשיח’ - הוא הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה, ולאחר ‘חטאת הכהן’, התורה מדברת על ‘חטאת הקהל’.

מי שיקרא את הפסוקים בתשומת לב, יבחין שלמעשה תהליכי הקרבת ‘חטאת הכהן המשיח’, והתהליך של הקרבת ‘חטאת הקהל’ - זהים לחלוטין¹.

ונשאלת השאלה: מאחר ששני הקורבנות זהים, מדוע הם מפורטים בשני קטעים נפרדים?

לא להישבר, לשוב

ההסבר טמון בדברי חכמינו זיכרונם לברכה²: “אמר רבי יהושע בן לוי: לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון-פה לבעלי-תשובה, שנאמר³ “מי יתן והיה לבבם זה להם, ליראה אותי כל הימים”. והיינו דאמר [וזהו שאמר] רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: “לא דוד ראוי לאותו מעשה [מעשה בת-שבע] ולא ישראל ראויין לאותו מעשה [מעשה העגל], לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב⁴: “ולבי חלל בקרבי”, ולא ישראל ראויין לאותו מעשה, דכתיב “מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים”. אלא למה עשוּ? לומר לך: שאם חטא יחיד, אומרים לו: כַּלֵּךְ אצל יחיד. ואם חטאו ציבור, אומרים לו: כלך אצל ציבור… והיינו דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב [מהו שכתוב]⁵: “נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם עָל”? נאום דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה”.

דברי חז”ל אלו, הם הבסיס לעניינם של ‘חטאת הכהן המשיח’ ו’חטאת הקהל’. דור יוצאי מצרים, היה ‘דור דעה’ של אנשים במדרגה גבוהה ביותר, שזכו להתגלות נבואית במעמד הר סיני. דוד המלך היה צדיק במדרגה כזו שהיה יכול להעיד על עצמו: “לבי חלל בקרבי” ויצר הרע לא שלט בו. ובכל זאת, הקדוש-ברוך-הוא סיבב את הדברים כך שגם יוצאי מצרים וגם דוד המלך נדרשו לעשות תשובה.

אדם שנופל בחטא, חש עצבות ושברון לב, והוא עלול לחשוב שהוא נתון במצב נחות מאוד, ללא סיכוי לשוב אל ה’. לכן, כדי “ליתן פתחון-פה לבעלי-תשובה”, הקדוש-ברוך-הוא הראה לנו שגם הגדולים והצדיקים ביותר עלולים ליפול בחטא, אך הם לא נפלו ברוחם אלא קמו ושבו בתשובה. ללמדנו שעבודת התשובה שייכת לכל אחד, מגדול עד קטן.

גם היחיד יכול

‘חטאת הכהן המשיח’ באה על שגגתו של הגדול שֶׁבָּעָם בחוכמה ובהוראה - הכהן הגדול. ‘חטאת הקהל’ באה על שגגתם של הסנהדרין, בהוראת הלכה שגויה לכלל העם. לכן, התורה מדברת על כל אחת משתי החטאות האלו בנפרד - כדי להורות לנו שגם יחיד וגם רבים, גדולים ככל שיהיו, עלולים ליפול בחטא - ולשניהם יש את היכולת לשוב בתשובה.

שתי החטאות, גם ‘חטאת הקהל’ וגם ‘חטאת הכהן המשיח’, היו פר גדול ששחיטתו והקרבתו ניכרת לעיני כל, וגם שריפת הפר נעשתה מחוץ למחנה, לעיני כל ישראל. כל זאת כדי ליישר דרך לחוטאים, ולומר לנו שאחרי כל חטא, יש פתח לשוב אל הקדוש-ברוך-הוא העומד ומצפה לשובנו אליו, בדיוק כפי שקיבל את תשובתם של גדולי ישראל.

1. למעט הסמיכה, שאותה עושה מביא הקורבן - הכהן הגדול ב’חטאת הכהן המשיח’, וזקני העדה ב’חטאת הקהל’. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ד’, עמוד ב’. ↩

3. דברים, פרק ה', פסוק כ"ו. ↩

4. תהילים, פרק ק"ט, פסוק כ"ב. ↩

5. שמואל-ב', פרק כ"ג, פסוק א’. ↩