סוד קורבנות החטאת על השגגות

כמו ‘עולה’ ואף יותר

‘חטאת הכהן המשיח’ ו’חטאת הקהל’ הן קורבנות ייחודיים. מצד אחד מדובר ב’פר בן בקר’, כמו ‘קורבן העולה’ המובחר ביותר שהוא ‘עולת הבקר’. כמו ה’עולה’, גם ‘חטאת הכהן המשיח’ ו’חטאת הקהל’ נשרפות כליל, ואיש לא משתמש בגוף הפר. מצד שני, נראה של’חטאות’ הללו יש יתרון על פני ‘קורבן העולה’, שהרי הזאת הדם של ‘קורבן העולה’ היא על קרנות מזבח העולה שבחצר, ואילו הזאת דם החטאות הללו היא על הפרוכת, בתוך ה’קודש’ פנימה.

לכן נראה, שהחשיבות של ‘חטאת הכהן המשיח’ ושל ‘חטאת הקהל’, היא כחשיבותה של ה’עולה’ ואף למעלה ממנה. ועם זאת, לעניין ההקרבה על גבי המזבח, ה’עולה’ מוקרבת כליל, ואילו בחטאות מקריבים רק את האיברים הפנימיים.

ננסה לעמוד על מהותו של ‘קורבן החטאת’, ומתוך כך נבין את הפרטים של ‘חטאת הכהן המשיח’ ו’חטאת הקהל’.

הרתעה מפני חטא בשוגג

‘קורבן החטאת’ בא לכפר על עבירות חמורות, שהעובר עליהן במזיד חייב ‘כרת’. החוטא שמביא את החטאת, שגה ועבר על אחת מהעבירות האלה בלי כוונה, או בגלל טעות בהבנה. שגגה שכזאת היא רשלנות וחוסר תשומת-לב. וכדי להימנע מטעויות ושגגות שכאלה, על האדם להיות זריז ומרוכז במידה כזו שלא יגיע לידי חטא.

לכן, ‘קורבן החטאת’ הוא אמצעי הרתעתי שנועד למנוע מהאדם לחטוא בשוגג. כאשר אדם יידע שעל כל טעות שכזו הוא יצטרך להוציא מממונו ולהביא קורבן, הוא ינהג במשנה-זהירות ולא יחטא.

הכוונות - לקורבן, והמעשה - לשריפה

‘חטאת הכהן המשיח’ ו’חטאת הקהל’ באות על שגגתם של הכהן הגדול שעבר עבירה בשוגג, או של הסנהדרין שטעו והורו לָעָם הלכה שלא כדין. זוהי שגגה חמורה בהרבה, שיש לה השלכות על כל ישראל. על שגגה כזאת לא מספיק להביא שעירת עיזים כמו בחטאת יחיד, אלא יש להביא ‘פר בן בקר’ כמו ב’קורבן העולה’. גם הזאת הדם לא יכולה להיות הזאה רגילה. המשמעות של הזאת הדם היא בקשת סליחה וכפרה מאת הקדוש-ברוך-הוא. כדי לכפר על חטא חמור כל-כך שחטאו הגדולים שבישראל, ולכן יש צורך להזות את הדם בתוך הקודש פנימה, ורק כך יתקבל הקורבן לרצון והחטא יתכפר.

זו גם הסיבה לכך שבקורבנות אלה, עולים על המזבח רק איבריו הפנימיים של הפר, המסמלים את כוונתם של הכהן הגדול והסנהדרין - שהייתה טובה. אך גופו של הפר, שמסמל את המעשה הרע שנעשה בפועל, נשרף באש. והשריפה הייתה מחוץ למחנה, לעיני כל ישראל, כדי שאם אחד מישראל יצטרך לכפר על חטאו ולהביא ‘חטאת’, לא יתבייש ולא ייפול ברוחו - אלא יאמר לעצמו, שאם גם הגדולים שֶׁבָּעָם שחטאו בחטא חמור, לא התביישו, שבו בתשובה והביאו ‘חטאת’, והקדוש-ברוך-הוא קיבל את קורבנות חטאתם, גם הוא יכול וצריך לעשות כמוהם.