מעשה המשכן בלימוד ובמעשה

לימוד בעלמא?!

התורה מקדישה לנושא המשכן וכליו, לא פחות מארבע פרשיות - תרומה, תצוה, ויקהל ופקודי¹.

ונשאלת השאלה:

לשם מה לעסוק באריכות רבה בלימוד על מבנה, קדוש ככל שיהיה, כאשר בעוונותינו חרַב בית המקדש (שהיה משכן הקבע שנבנה בירושלים בהמשך למשכן הזמני במדבר)? האם הרושם הכביר שבוודאי חווה כל מי שעבר בשעריו של המשכן בשעתו, רלוונטי לגבינו, בעת הזו, כאשר אנו מייחלים שיבוא משיח בן דוד ויבנה את בית הבחירה?

בדיבור אחד

פרשיות "תרומה ותצוה" נאמרו בדיבור אחד. בתחילת פרשת תרומה, נאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה…"². והפעם הבאה בה מופיעות המילים "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר" היא רק בתחילת פרשת כי תשא, שבאה אחרי פרשת תצוה.

ללמדנו, שלמשכן, כליו ועבודתו, יש עניין אחד ומהות אחת, הבאים לידי ביטוי במסרי המוסר וההתעוררות שעלינו להפיק - על מנת לקיים - מהמשכן ומכל אחד מכליו (כפי שהוסבר בדרשות של פרשתנו, ויוסבר עוד בדרשות לפרשת תצוה).

לימוד במקום מעשה

היום, בעוונותינו, אין לנו מקדש ואין ביכולתנו לקיים בפועל את כל הציוויים על המשכן וכליו, אך יש צד בו אנו יכולים להפיק תועלת מהלימוד על המשכן וכליו, כאילו אנו ממש עומדים בפתחו וצופים בכוהנים בעבודתם, ובכלל זה הקרבת הקורבנות.

כך דרשו חכמינו זיכרונם לברכה³: "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו פירוש מה שנֶאֱמר]: "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם"?⁴ כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת, ואשָׁם!… אמר רבי יצחק: מאי דכתיב: "זאת תורת החטאת"⁵, "וזאת תורת האשָׁם"?⁶ כל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת! וכל העוסק בתורת אשָׁם, כאילו הקריב אשָׁם!"

אם נשכיל ללמוד, להעמיק, להבין ולקיים את כל המסרים שלמדנו מהמשכן ומכל אחד מהכלים, נגלה שהרושם שהתקבל בנפשו של הנכנס למשכן, פועל גם עלינו, על שכלנו, על רגשותינו ועל רצונותינו, וכך נפיק שלל רב גם מהלימוד שלעת עתה אין עימו מעשה.

1. וכן חלק מפרשת כי תשא. ↩

2. שמות, פרק כ”ה, פסוקים א’-ב’. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ק”י, עמוד א’. ↩

4. ויקרא, פרק ז', פסוק ל"ז. ↩

5. שם, פרק ו’, פסוק י”ח. ↩

6. שם, פרק ז’, פסוק א’. ↩