האברבנאלבין מסך השער לפרוכת המסך
"וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל... וְעָשִׂיתָ לַמָּסָךְ חֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים... וְיָצַקְתָּ לָהֶם חֲמִשָּׁה אַדְנֵי נְחֹשֶׁת"
שמות, פרק כ"ו, פסוקים ל"ו-ל"ז
מחיצות דומות אך שונות
במשכן היו שתי מחיצות תלויות כעין וילונות. האחת היא הפרוכת שנועדה להבדיל בין הקודש לקודש הקדשים, והשנייה היא "מסך פתח שער החצר" שנועדה לחצוץ בין החצר להיכל והקודש.
שתי המחיצות היו דומות מאוד זו לזו. שתיהן היו עשויות תכלת וארגמן, תולעת שָׁנִי ושֵׁשׁ מָשְׁזָר, שתיהן נתמכו על-ידי עמודי שיטים מצופים זהב, ואפילו מידותיהן היו דומות. ועם זאת, יש הבדל1 בין שתי המחיצות, ובהבדל הזה יבחין רק מי שיוריד את מבטו מטה, אל האדנים שעמדו בבסיס העמודים. אדני העמודים עליהם נתלתה הפרוכת, היו עשויים כסף, ואילו אדני העמודים עליהם נשען מסך שער החצר, היו עשויים נחושת.
מה פשר ההבדל בין שתי המחיצות שנראות כל-כך דומות? מהי הסיבה לשינוי, ומה ניתן ללמוד ממנו?
החצר וההיכל, הנחושת והזהב
כפי שהוסבר בדרשה קודמת, הקודש מסמל את עבודת ה' שעל מנת לקבל פרס, וקודש הקדשים מסמל את עבודת ה' שלא על מנת לקבל פרס. חצר המשכן מסמלת את ההיפך - את חיי החומר הזמניים והמתכלים.
זהב הוא חומר בעל עמידות מלאה בפני חלודה, פגעי מזג האוויר, ועוד. הנחושת לעומתו, עמידה הרבה פחות. בניגוד להיכל בו כל הכלים היו עשויים זהב, כלי החצר היו עשויים נחושת, שכן, עניינה של החצר, הוא לסמל את חיי החומר הזמניים והמתכלים, כיחס שבין הנחושת לבין הזהב.
עולם זמני וחולף
הדבר הראשון שהנכנס לחצר המשכן היה פוגש בו, הייתה הנחושת שממנה היו עשויים כלי החצר. היה זה מראֶה שמזכיר לאדם עד כמה חייו קצרים וחולפים, ועד כמה עיקר תפקידנו בעולמנו הזמני הוא ביראת ה' ובעבודתו.
ללמדנו, שגם בימינו, כאשר בעוונותינו אין בית-המקדש קיים, טוב לכל אדם שיחשוב על יום המוות ועל חיי העולם הבא, ומתוך כך יתחזק ויגיע לעבודת ה' "לשמה" ולשכר המובטח הנרמז בכלים שבתוך המשכן. ויהי רצון שנזכה בקרוב לגאולה השלמה בה יבולע המוות לָנֶצַח2, ונזכה לראות את בית המקדש השלישי וכלי הקודש בתפארתם.