המסרים של היריעות

בכל פרט מסתתר רמז

פרטים ופרטי פרטים מְצַוֶּה הקדוש-ברוך-הוא את משה רבינו בבניית המשכן וכליו. בפרשתנו מפורטים החומרים מהם נעשו הכלים, מידותיהם, חלקיהם, אביזריהם, ואפילו הטבעות בעזרתן הכוהנים נשאו את הכלים בעת מסע המחנות.

ודאי ששום דבר בפרטים הללו אינו מקרי. ברור גם שהציווי על עשייתם לא נועד רק לנוי והדר, ואין ספק כי מאחורי כל פרט ופרט מסתתר רמז ומסר בעבודת ה' של כל יחיד, בכל זמן ובכל מקום.

בדרשה זו, נעמוד על הרמזים והמסרים של היריעות שכיסו את המשכן.

ארבעה כיסויים כנגד ארבע כִתות

ארבעה כיסויים הקיפו את המשכן, ותחמו את גבולותיו. קירותיו של המשכן היו קרשים מצופים זהב, שבבסיסם אדני כסף. על גבי הקרשים האלו, נפרסו שלוש יריעות שונות, זו על גבי זו. היריעות נמתחו גם מעל המשכן, ויצרו את תקרתו.

היריעה התחתונה ביותר, הייתה עשויה מתכלת וארגמן, תולעת שָׁנִי ושֵׁשׁ מָשְׁזָר, והייתה ססגונית ומרהיבה ביופייה. זו היריעה שראה כל מי שנכנס אל תוך המשכן. מעליה נפרסו יריעות עזים, ומעליהן יריעות שהיו עשויות מעורות אֵילים מְאָדָּמִים ועורות תחשים.

ארבעת הכיסויים הללו, הם משל לארבע כִתות [קבוצות] בני אדם שקיימות בעולם. היריעות התחתונות הן רמז לכת החכמים המתבודדים; ממש כפי שכל יריעה עשויה "מעשה חושב"¹ בשילוב מדויק כל צבע וצבע, כך גם החכמים מעיינים בעיונם בדקוּת המחשבה.

הכת השנייה היא כת עובדי האדמה והפועלים, ואליהם רומזות יריעות העיזים. יריעות העיזים גסות יותר ומחוברות בקרסי נחושת, שהוא חומר פחוּת בערכו, מקרסי הזהב שמחברים את יריעות התכלת והארגמן.

מכסה האוהל העליון, היו עורות אילים מאדמים ועורות תחשים. צבעם האדום של העורות, משול לכַּת של אנשי הצבא, הגיבורים ואנשי המלחמה שידיהם דמים מָלֵאוּ.

הכת הרביעית והאחרונה היא כת השרים ואדוני הארץ. כנגד הכת הזאת, היו קרשי הזהב ואדני הכסף שמסמלים עושר וכבוד.

תכלית האדם

כל אדם בוחר לאיזו כת ברצונו להשתייך. ובניין המשכן מלמד אותנו לימוד חשוב: כל הכִתות והיריעות הללו הם רק המכסה והמעטפת למה שנמצא בתוך המשכן, בקודש הקדשים, והם הארון, הכרובים ולוחות הברית. כל אלה מסמלים את התורה ואת עבודת ה'. תכלית האדם אינה בעבודה גשמית, במלחמות, בעושר או בכבוד, אלא בלימוד התורה ובקיום מצוותיה. "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱ-לֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם"².

1. שמות, פרק כ”ו, פסוק א’. ↩

2. קהלת, פרק י”ב, פסוק י”ג. ↩