המסר: אני אתכם

למה הבורא צריך דירה?

בפרשתנו מדובר בהרחבה על המשכן וכליו. ולכאורה, הנושא כולו קשה מיסודו: מדוע רוצה הקדוש-ברוך-הוא משכן גשמי בעולם הזה, או כדברי המדרש 'נִתְאַוָּוה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו דירה בתחתונים' [בעולם הזה, התחתון]?¹ הרי הוא עצמו אומר: "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי?!".

הקב"ה הוא אין-סוף, ואינו מציאות מוגבלת. אם כן, מדוע הוא בחר לצמצם את שכינתו, כביכול, במשכן?

אל מול הפילוסוף

בספר הכוזרי² פותח הפילוסוף את קושיותיו על האמונה היהודית במילים: "אין אצל הבורא לא רצון ולא שנאה, כי הוא נעלה מכל החפצים [=הרצונות] ומכל הכוונות, כי הכוונה מורה על חסרון המְּכַוֵן, וכי השלמת כוונתו שְׁלֵמוּת לו… והוא אינו יודע אותך, כל שכן שיידע כוונתך ומעשיך, וכל שכן שישמע תפילתך ויראה תנועותיך".

כלומר, לדעת הפילוסוף, לא ייתכן שהבורא רוצה משהו או מתכנן לעשות משהו שעדיין לא נעשה, כי דברים אלה מעידים שהמצב שלפני השלמת העשייה הוא מצב חסר, והוא זקוק למעשה על מנת להשלים אותו, ואם כן, יש כאן חסרון הפוגע בשלימותו. במילים אחרות, הנחת היסוד של הפילוסוף היא שהבורא אינו רוצה דבר, שהרי רצון מעיד בהכרח שדבר-מה חסר לו. ומכאן מסיק הפילוסוף שה' אינו מתעניין בנו ובמעשינו. כנגד הטענה הזאת, מְצַוֶּה הקב"ה את משה לבנות לו משכן בתוך בני ישראל.

ה' שוכן בתוכנו וחָפֵץ במעשינו

בבניית המשכן ובעבודתו יש פרטים ופרטי פרטים, והם הכנות להשראת שכינתו של הקדוש-ברוך-הוא בתוך טומאותם של בני ישראל³. הכוהנים המשרתים בקודש צריכים לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם, ובכך הם מקיימים- "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ, הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי, חִדְלוּ הָרֵעַ"⁴. וכן במזבח העולה, אנו כביכול שורפים את תאוותינו ואת יצרנו הרע.

ודאי שהקדוש-ברוך-הוא בעצמו אינו צריך דבר מכל אלה, אך הם נועדו כדי להטמיע בליבנו את המסר, שהוא מתהלך בתוכנו⁵, כאומר: אני כאן אִתְּכֶם, שוכן בתוככם וחפץ במעשיכם.

דווקא ענוותנותו של הקדוש-ברוך-הוא, שלמרות כל גדולתו, הוא חפץ במעשינו הקטנים, דווקא היא זו שמראה עד כמה הוא אינסופי⁶. "כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה, אתה מוצא ענוותנותו"⁷.

1. מדרש תנחומא, פרשת נשא, סימן ט”ז. ↩

2. מאמר ראשון, בתחילתו. ↩

3. על-פי ויקרא, פרק ט”ז, פסוק ט”ז. ↩

4. ישעיהו, פרק א’, פסוק ט”ז. ↩

5. כמו שכתוב בויקרא פרק כ”ו, פסוק י”ב: “והתהלכתי בתוככם”. ↩

6. ראה ‘נתיבות עולם’ למהר”ל, נתיב הענווה, פרק א’. ↩

7. תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל”א, עמוד א’. ↩