האברבנאלהמסר שבסדר הציוויים
"וְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן"
שמות, פרק כ"ז, פסוק ט'
מה עומד מאחורי הסדר?
מי שמראה המשכן עומד לנגד עיניו, ויודע היכן הוצב כל אחד מהכלים, בוודאי שואל: מה עומד מאחורי הסדר בו אמר הקדוש-ברוך-הוא את הציוויים על עשיית חלקי המשכן וכליו?
לכאורה, היינו מצפים שהפתיחה תהיה בציווי על עשיית המשכן, לאחר מכן יבוא פירוט כלי המשכן כפי סדר הנחתם, החל מארון-הברית והכרובים שבקודש הקדשים, לאחר מכן הפרוכת וכלי הקודש, מסך שער החצר, ולבסוף כלי החצר והחצר עצמה.
ואכן, בפרשיות ויקהל-ופקודי בהן מדובר על ביצוע הציוויים, הכלים מופיעים לפי סדר הנחתם, ולא לפי סדר הציוויים בפרשתנו!
אם כן, נעבור על סדר הדברים בפרשה, וננסה להבין מדוע בחר הקדוש-ברוך-הוא לפרֵט את המשכן וכליו, דווקא בסדר הזה.
"בדרך התורה נלך"
בדרשות הקודמות בפרשתנו, דובר על מהותם ותפקידם של כל אחד מהכלים - על דרך הדרוש.
פרט לרמזים שרומז כל אחד מהכלים, עליהם עמדנו בדרשות הקודמות, הקדוש-ברוך-הוא רמז מסר נוסף, הטמון בסדר שבו פורטו כלי המשכן.
תכלית עשיית המשכן וכל כליו, היא למשוך אותנו אל לימוד התורה וקיומה. לכן הקדוש-ברוך-הוא ציווה תחילה על עשיית הארון בו מונחים הלוחות, והוא מסמל את התורה. לאחר הציווי על עשיית הארון, ניתן הציווי על עשיית השולחן והמנורה, הרומזים לשכר הגדול שמצפה למי שיבחר לצעוד בדרך התורה, בעקבות הארון.
הדבֵיקות שתביא שכר רב
הציווי הבא בפרשתנו, הוא על עשיית המשכן עצמו ויריעות המשכן, ולאחר מכן - הציוויים על הפרוכת ומסך שער החצר. ללמדנו, שכל מי שיימשך אחר החוכמה, העושר והכבוד ושאר העניינים שנרמזים ביריעות המשכן, ימצא את עצמו מחוץ לפרוכת ומחוץ למסך, כי הרודף אחרי החומר שהוא זמני וחולף, מתרחק מהתורה והמצוות הנצחיות מרחק רב.
סופו של אדם כזה הוא שיגיע אל החצר. מידות החצר היו מאה אמה אורך, ומאה אמה רוחב. לרמוז לנו כי המֵרב שאדם יכול להפיק מחייו החומריים הוא מאה שנים. לאחר מכן, הוא ימצא את עצמו במזבח העולָה שמסמל את המוות ואת הכיליון.
יהי רצון, שנזכה לדבוק בדרך התורה שבארון, וה' יתברך יהיה בעזרנו, ויזכה אותנו גם בשכר החוכמה, העושר והנצח שרמוזים במנורה, בשולחן ובמזבח הקטורת.