בעל התניאמגרשים, משתמשים ומקרבים
"וַיִּהְיוּ אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי בִּשְׁמֹתָם, גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי"
במדבר, פרק ג', פסוק י"ז
האם האליטה מפולגת?
עם סיום המִפקד של בני ישראל, נאמר למשה רבינו ציווי נוסף - למְנות את הלויים בנפרד. וזאת, משום ששבט לוי עוסק בעבודת המשכן, ויש לו חשיבות לגבי שאר השבטים. וכדברי חכמים1 שבני לוי נמשלו ל"לגיונו של מלך", ולכן הם ראויים להימנות בספירה מיוחדת.
אך התורה לא מסתפקת בכך שבני לוי נמנים בנפרד, אלא גם מחלקת את הלויים לשלוש משפחות נפרדות - בני גרשון, בני קהת ובני מררי. מהי הסיבה לחלוקה הזו?
שלושה סוגים של יראה
בנפש האדם, פועלים שני רגשות כלליים - אהבה ויראה. זה נכון ביחס לרגשות שהאדם חש בינו לבין עצמו, ובקשרים של האדם עם אנשים אחרים זולתו, ונכון גם בעבודת הבורא. ישנה עבודת ה' מתוך יראה וריחוק, כאשר האדם עובד את ה' מפאת יראת רוממותו. ויש עבודת ה' מחמת אהבת הבורא, ורגש של קִרבה אליו.
עבודת הלויים הייתה בעיקר עבודה מיראה. אלא שביראה עצמה, יש חלוקה לשלושה סוגים, אותם מסמלות שלושת משפחות שבט לוי:2
סוג העבודה הראשון והבסיסי ביותר, הוא לגרש ולהרחיק את הרוע. בעבודה מסוג זה, אין ניסיון לתקן את הרע ולהופכו לטוב, אלא מאמץ לדחות את הרע מכל וכל ולבער אותו. זו הייתה הדרך בה עבדו את ה' בני גרשון, ששמם רומז ל'גירוש' ודחייה.
ישנה עבודה שבה האדם מתמרמר על מצבו הירוד, ומבקש להגיע לדרגה גבוהה יותר בעבודת ה'. המרירות כשלעצמה איננה דבר שלילי, בניגוד לעצבות שגורמת לאדם דיכאון ודכדוך, ומונעת ממנו התקדמות והתעלות3. להיפך. במרירות, הרע עצמו שעליו האדם כואב ומתמרמר, מדרבן אותו להשתפר. וכמו אדם שבלע בטעות דבר מר, ומבקש לסלק מפיו במהירות את הטעם הלא נעים, ולהכניס לפיו דבר טוב ומתוק. זו דרכם של בני מררי, ששמם רומז למרירות.
הדרך השלישית, הנעלית ביותר, היא כאשר האדם אוסף את הרע אליו, מנצל את הדברים החיוביים שקיימים ברע, ורותם אותם לעבודת ה'.
זו דרך עבודתם של בני קהת, ששמם הוא מלשון "התאספות", כפי שכתוב על מלך המשיח4: "ולו יקהת עמים", כלומר, שאומות העולם יתאספו אליו.
להפוך את הרע לטוב
ההוראה מכך היא, שגם כאשר עובדים את ה' ביראה, בקו של ריחוק מן הרע, ניתן לרתום במעלה הדרך גם את הרע עצמו לעבודת ה'. אמנם תחילה מרחיקים את הרע מכל וכל כדי להיות מזוככים. אך לאחר מכן, ניתן ורצוי לעסוק עם הרע כדי לתקנו ולהופכו לטוב וקדושה.