בעל התניאמלאכים, לא בשמיים
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
במדבר, פרק ב', פסוק ב'
מצעד הדגלים
כאשר בני ישראל שהו במדבר, הם נחלקו לארבע מחנות סביב 'אוהל מועד': מחנה יהודה במזרח, מחנה ראובן בדרום, מחנה דן בצפון, ומחנה אפרים במערב, כאשר כל אחד ממחנות אלו מורכב משלושה שבטים. ידוע, שכל דבר שקורה בעולם, הוא בכוונת מכווֵן ובהשגחה פרטית, קל וחומר - דבר שקורה ליהודי, ובוודאי דבר שקורה לכללות עם ישראל - שהוא דבר שבא עם כוונה מסוימת. אם-כן מהי הסיבה לכך שבני ישראל נחלקו במדבר דווקא באופן כזה ולא אחר?
ישראל כמלאכים
בספר יחזקאל1 מתואר תיאור כיסא כבודו של הקדוש-ברוך-הוא, תיאור זה נקרא גם 'מעשה מרכבה'. בתיאורו מפרט הנביא, שלכיסא יש ארבע חיות האוחזות בו מארבע קצותיו: "ודמות פניהם פני אדם, ופני אריה אל הימין לארבעתם, ופני שור מהשמאל לארבעתן, ופני נשר לארבעתן"2. ארבעת החיות הללו, הן משל לארבע קבוצות של מלאכים המרכיבות את 'מחנה השכינה' הסובב סביב כיסא הכבוד.
כאשר בני ישראל היו במדבר סיני, הם נמשלו למלאכים. הם התעלו לדרגה גבוהה מאוד של ביטול עצמי ומוחלט בפני הקדוש-ברוך-הוא, בדיוק כפי שהמלאכים עומדים בביטול גמור בפני יוצרם.
אך כדי להגיע למעלת ביטול זו, בני ישראל הוצרכו להתקרב אל אביהם שבשמים. וקירוב זה נעשה על ידי נשיאי השבטים והתבטא בדגלים שנישאו בראש כל שבט בעת הילוכו במדבר.3
המילה דגל פירושה "נס", מלשון התנשאות ורוממות. וכפי שנאמר בכתוב4: "נתתה ליראיך נס להתנוסס", ומוסבר בפירוש "מצודת ציון" שם: "מלשון נס וכלונס והוא ענין הרמה והגבהה, כַנס הגבוה".5
נשיאי ישראל הניפו את דגלי שבטיהם כסמל לכך שעניינם היה להעלות ולקרב את ישראל לאביהם שבשמים.
איש איש לשבטיו
עניין זה שישנם י"ב שבטים עם 12 דגלים ואותות הוא כמובן לא רק עניין גשמי בלבד. גם ברוחניות ישנה עבודה מיוחדת לכל שבט ושבט. ולמרות שבימינו אלה, אין אנו יודעים לאיזה שבט כל אחד מאיתנו מיוחס - מכל מקום, עניין זה ממשיך גם בזמננו הנוכחי. לאדם ניתן כוח בעבודתו מאת נשיא שבטו בהתאם לאופן העבודה השייך לשבט זה6.