האתר מוקדש לעילוי נשמת ר' אליהו בן יעקב ע"ה ופרידה בת חנה ע"ה רוזנברג
ב"ה
דרשה 3/10 לפרשה

מעלים ומורידים

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה... בְּאֹהֶל מוֹעֵד"

במדבר, פרק א', פסוק א'

למה חשוב לפרט היכן?

לאחר שהתורה מדגישה את העובדה שציווי ה' למשה על מִפקד בני ישראל נאמר במדבר, ממשיך הפסוק ומפרט שהציווי נאמר "באוהל מועד". ונשאלת השאלה: מדוע נזקקת התורה לפירוט זה, ולא די בציון העובדה שהציווי נאמר במדבר?

יש מפרשים1 כי הכוונה היא ללמדנו שכל עוד המשכן לא היה בנוי, משה היה שומע את דברי ה' מהר סיני. אך מרגע שהוקם המשכן ועמד על כנו, משה היה שומע את דברי הקדוש-ברוך-הוא באוהל מועד, שהוא מקום השראת השכינה.

'העלאה' ו'המשכה'

בתורת החסידות, יש לכך הסבר עמוק ופנימי יותר. במשכן, אוהל מועד, היו שני סוגים של עובדים - כוהנים ולויים, ולכל אחד מהם היה אופן עבודה אחר. הלויים עסקו בנשיאתם של המשכן והכלים במסעות של בני ישראל במדבר, וכשהעם עצר לחניות, הלויים עסקו בבנייתו של המשכן. ואילו הכוהנים עסקו בהקרבת הקורבנות, ובאופן כללי, בעבודות הרוחניות יותר שהיו במשכן.

הסיבה לחלוקת העבודה בין הכוהנים ללויים בצורה הזו, נובעת מההבדל המהותי ביניהם. הלויים עבדו את ה' בדרך של 'העלאה מלמטה למעלה'. תפקידם הרוחני היה לתקן את העולם ולהעלות את הדברים הגשמיים לקדושה. עניין זה בא לידי ביטוי בכך שעליהם הוטלה מלאכת בניית המשכן, שכן הקמת מבנה מן היסוד היא ביטוי של עבודת 'העלאה מלמטה למעלה'. לעומתם, הכוהנים עבדו את ה' בדרך של 'המשכה מלמעלה למטה'. תפקידם הרוחני היה להמשיך ולהוריד עניינים רוחניים לעולם, ולהופכו לרוחני יותר. לכן גם במשכן, הכוהנים באו לאחר שהכול היה בנוי ועומד על תילו, והמשיכו שם את האור האלוקי על-ידי הקרבת הקורבנות, הקטרת הקטורת, הדלקת המנורה ושאר העבודות.

גם כוהנים וגם לויים

לכן התורה מדגישה, שהציווי על מפקד בני ישראל שנועד 'לנשֵׂא', לרומם ולזכך את היהודי, קשור ב"אוהל מועד", בו היו הייתה גם עבודת הכוהנים וגם עבודת הלויים. הכוונה בכך היא להורות לנו, שרק כאשר האדם עובד בשני אופנים אלו במקביל, ולא רק באחד מהם, מובטח לו שיצליח להתעלות מדרגה לדרגה בעבודת ה'.


  1. אבן-עזרא בפירושו לבמדבר, פרק א', פסוק א'. רמב"ן בפירושו לויקרא, פרק כ"ז, פסוק א', וכן בפירושו לבמדבר, פרק א', פסוק א'. ↩