האברבנאלשלושה היבטים למראות
"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת, בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"
שמות, פרק ל"ח, פסוק ח'
מה הן מראות הצובאות?
בפסוק זה העוסק בעשיית הכיור וכנו, התורה מספקת לנו תוספת פירוט לגבי הרכיבים מהם יוּצר הכיור - "בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד".
ויש להבין:
מה הן אותן "מראות הצובאות" ומדוע הכיור נעשה דווקא מהן?
רש"י מפרש, על פי דברי חכמינו, כי מדובר במראות שבהן היו מתקשטות בנות ישראל בתקופת שעבוד מצרים כדי לעודד את בעליהן ללדת ילדים באותם ימים קשים. משה רבינו מאס במראות האלו, ולא חשב שמתאים ומכובד לבנות את המשכן מדברים שמסמלים גשמיות. אך הקדוש-ברוך-הוא אמר למשה כי דווקא המראות האלו חביבות עליו יותר מכל, כי בזכותן העמידו בנות ישראל בנים ובני בנים בארץ מצרים.
לפי פירושו של רש"י, המראות הללו נקראות מראות "הצובאות", מפני שעל ידן העמידו בנות ישראל 'צבאות' רבות של בנים ובני בנים.
הנשים שצבאו לדרוש את ה'
רבי אברהם אבן-עזרא מפרש פירוש הפוך לחלוטין. לדבריו המראות האלו היו שייכות לבנות ישראל שהחליטו להתנזר מתאוות העולם. הן היו באות בכל יום אל פתח אוהל מועד לדרוש את השם1, וכחלק מדרישתן את ה', בחרו להביא את המראות שלהם לנדבת המשכן.
לפי פירוש זה, המראות נקראו מראות 'הצובאות' מפני שהיו נדבה של אותן נשים "אשר צבאו פתח אוהל מועד", ובאו מִדֵּי יום ביומו לדרוש את ה' באוהל מועד.
נחושת בוהקת ומרהיבה
אפשר לפרש את הפסוק גם בפירוש אחר, המתיישב היטב בדרך הפשט:
מדובר במראות של נשות ישראל מתקופת מצרים ששימשו את הנשים כדי לסדר את כיסויי ראשיהן2. יש לומר כי משה רבינו שמח מאוד על תרומה זו, שכן המראות היו עשויות מנחושת בוהקת ומרהיבה, והודות למראה הנחושת הבוהק של המראות, הדומה מאוד לכסף, יהיה אפשר לבנות מהן את הכיור וכנו ברוב פאר והדר.
ולפי פירוש זה, המראות נקראות "מראות הצובאות" משום שהאות בי"ת מתחלפת באות מ"ם, כך שאפשר לפרש זאת כך: הכיור וכנו נעשו "ממראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד", שכן נשות ישראל 'צבאו' על פתח אוהל מועד כדי לתרום את המראות הללו.