תשובות משה לשאלות האומנים

למה הנדבה נקראת מלאכה?

התורה מתארת סיטואציה יוצאת דופן בה האומנים, יוצרי המשכן וכליו, פונים אל משה רבינו ומספרים לו על התרומות הרבות שקיבלו למלאכתם ועל כך שאין להם עוד צורך בתרומות. בתגובה, פרסם משה רבינו צו לבני ישראל לחדול מלהביא עוד תרומות לנדבת המשכן, והצו אכן פעל את פעולתו, וכפי שמתארת התורה: "וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ. וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא".

אלא שהביטוי "אל יעשו עוד מלאכה" דורש ביאור: אם מדובר על צו שלא להביא עוד תרומות ממון, היה ראוי יותר לומר "אל יעשו עוד נדבה", ומדוע הפסוק קורא לכך "מלאכה"?

'לעשות' ו'להביא'

למעשה, בכמה מקומות בתורה, הממון אכן נקרא 'מלאכה'. למשל, בפסוק¹: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ", הכוונה לממון רעהו. כך גם אמר יעקב אבינו לעֵשָׂו²: "וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי", כשכוונתו כי עקב הממון הרב שעליו לשנע בדרכים, הוא נאלץ להתקדם לאט. ואם כן, ייתכן שגם כאן בפסוק 'אל יעשו עוד מלאכה', הכוונה היא - לא יביאו עוד ממון. אלא שגם אם נפרש כי ה'מלאכה' האמורה כאן משמעותה ממון, עדיין נעמוד מול קושי דקדוקי נוסף, שכן נאמר: "אל יעשו עוד מלאכה", ואם המלאכה המוזכרת כאן משמעותה ממון, היה ראוי יותר לכתוב: "אל יביאו עוד מלאכה", שכן התרומה אינה כרוכה בעשייה מיוחדת, אלא בהבאתה ובהעברת התרומה מרשות התורם לרשות שמים. ואין לפרש שהתורה לא נקטה "אל יביאו עוד מלאכה" כי המושג "הֲבָאָה" זר לנוסח וסגנון הפסוקים, שכן פסוק זה עצמו מסתיים בלשון הֲבָאָה - "ויכלא העם מהביא". לכן נראה כי הפסוק אינו עוסק רק בעצירת תרומות ממון, אלא מספר סיפור רחב יותר.

כאשר האוֹמָנִים ראו שבני ישראל תורמים למשכן בנדיבות, הם שמו לב כי מאגרי הממון לטובת בניית המשכן כבר מלאים, וגם מלאכת המשכן עצמה כבר הושלמה, לאחר שריבוי מבורך של מתנדבים הכין את כל הדרוש. לכן, שאלתם למשה רבינו הייתה האם וכיצד לעצור את המתנדבים. ראשית, האם להמשיך לקבל תרומות ממון לבניית המשכן שכבר הושלם. ושנית, האם להמשיך לקבל מעשי אוֹמָן לצורכי המשכן - לאחר שגם דבר זה כבר הושלם.

לגבי השאלה הראשונה, משה רבינו לא ציווה על העם להפסיק מלתת תרומות לבניית המשכן, שכן ממון תמיד יכול לשמש לצורכי המשכן בעתיד, כמו לבגדי כוהנים כאשר יִתְבַּלּוּ, או לקורבנות הציבור כאשר יהיה בכך צורך.

אך בכל מה שקשור למעשי אומן לצורכי המשכן, בכך אכן כבר אין צורך, שכן כל הדרוש כבר הושלם בהצלחה על ידי המתנדבים בעם. ועל כך אמר להם משה רבינו: "איש ואשה אל יעשו עוד במלאכת הקודש", כשהדברים מכוּונים כלפי מלאכות אוֹמָנוּת לצורכי המשכן.

כך נעצרה ההתנדבות

בפועל, לאחר תשובת משה רבינו, האומנים הפסיקו ליצור כלים או דברים אחרים לצורך המשכן, ורוח ההתנדבות בעם פסקה. מעתה, גם אלו שחשבו לתרום ממון, בראותם שהאומנים הפסיקו את מלאכתם, חשו שכבר אין כל צורך בהתנדבות כלשהי, גם לא בתרומות ממון.

ועל כך אומר הפסוק: "ויכלא העם מהביא" - רוח ההתנדבות בעם פסקה לגמרי, מאחר שהפסקת העבודות לבניית המשכן בקרב בני ישראל, יצרה תחושה בקרב כל העם שאין צורך גם בתרומות ממון.

1. שמות, פרק כ”ב, פסוק י’. ↩

2. בראשית, פרק ל”ג, פסוק י”ד. ↩