אומנות האמונה והתפילה

'חוק' ו'משפט'

על הנס של המתקת המים המרים במרה, מסופר בתורה: "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ". ה' הורה למשה רבינו להשליך אל המים פיסת עץ, והמרירות הפכה באחת למתיקות.

אך חלקו השני של הפסוק, דורש הסבר: ראשית, 'חוק' פירושו ציווי לא מובן, שטעמו לא ידוע. 'משפט', לעומת זאת, הוא ציווי הגיוני. אם כן, מה הם החוק והמשפט שֶׁשָׂם הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל במרה?

ושנית, מהי משמעות האמירה "וְשָׁם נִסָּהוּ" - מהו הניסיון בו התנסו בני ישראל במרה, ומדוע אין הכתוב מפרט האם הם עמדו בניסיון או לא?

חינוך מתוך מצוקה

כפי שהוסבר בדרשה הקודמת, הצמא הכבד שנמשך שלושה ימים, היה כדי ללמד את בני ישראל את כוחה של התפילה והזעקה אל ה', וכדי שיֵדעו שבכל עת של צרה ומצוקה, עליהם לפנות אל בורא העולם ומנהיגו, והוא יציל אותם מכל רע. כך תִגדל אמונתם של ישראל בקדוש-ברוך-הוא, והם יהיו מוכנים וראויים לקבל את התורה.

הנס הראשון לטובת ישראל

אוּמָנוּת התפילה שהייתה כל-כך טבעית וברורה לשלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב, הייתה לא מוכרת וזרה לבניהם¹, ולכן היא נקראה אצלם בשם "חוק". ואילו מצד הקדוש-ברוך-הוא, זהו הסדר שבו מונהג העולם, כך שהבוטח בה', מאמין בו באמונה שלימה ופונה אליו בתפילה, יזכה לישועה גם אם לשם כך יש צורך לשנות את הכללים והחוקים של הטבע. לכן הלימוד שה' לימד את בני ישראל במרה, נקרא "משפט".

כהמשך לכך, פירוש המילים "וְשָׁם נִסָּהוּ" איננו מלשון "ניסיון", אלא מלשון "נס". עד כה, כל הניסים שעשה הקדוש-ברוך-הוא היו כדי להיפרע מהמצרים, וכעת בפעם הראשונה הוא עושה ניסים לצורכם ולטובתם של ישראל.

1. זו הפעם הראשונה שבה בני ישראל פנו לה’ בבקשת עזרה. את צעקת בני ישראל אל ה’ על שפת ים-סוף, יש לפרש כטרוניה. ואת דברי ה’ אל משה בסנה "וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי" (שמות, פרק ג’, פסוק ז’), יש לפרש כצעקת בני ישראל מפני קושי העבודה. ↩