האברבנאלצמא – כהכנה למתן-תורה
"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר, וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם"
שמות, פרק ט"ו, פסוק כ"ב
למה התייסר העם בצמא?
בני ישראל יושבים על גדת ים-סוף, ממנו יצאו לפני זמן לא רב. הם ראו כיצד אדוניהם המצריים, שמהם יָרְאוּ במשך שנים רבות, טבעו בים-סוף, וכעת החלו לאסוף את כספם וזהבם של המצריים - שנסחף אל החוף1. מהמעמד הרם והנישא הזה, יוצאים בני ישראל אל תוך המדבר למסע קשה ומפרך.
שלושה ימים הלכו בני ישראל בגרונות יבשים, ובצימאון למים שירוו את צימאונם. כעבור שלושה ימים, בני ישראל הגיעו למרה, שם היו מים אך לא היה ניתן לשתות את מֵי מרה המרים. כאן בני ישראל נשברו ופנו אל משה - "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה"2. משה צועק אל ה', והקדוש-ברוך-הוא המתיק בדרך נס את מי מרה.
ונשאלת השאלה:
מדוע העביר הקדוש-ברוך-הוא את בני ישראל מסכת ייסורים של שלושה ימי צמא למים במדבר, וחוסר ודאות מתי והיכן ימצאו מים? מדוע לא קיבלו בני ישראל מים מיד עם יציאתם מים-סוף?
הרקע לתלונות
הסבר הדברים:
בני ישראל הלכו במדבר בצורה מאוד מסודרת3. המחנה היה מסודר לפי דגלים ושבטים, ולכל אחד היה ברור מתי הוא הולך ולאן, ובראש כולם נסע עמוד הענן.
כל זה נכון להמשך מסעם של בני ישראל במדבר, אבל כעת, בסך-הכל שבוע ימים לאחר היציאה ממצרים, סדר המסעות עדיין לא היה ברור. במהלך קריעת ים-סוף, עמוד הענן עבר אל מאחורי מחנה ישראל וניצב בינם ובין המצריים, ומשה הוא זה שהלך בראש. גם ביציאה מים-סוף, משה הוא זה שמוביל את בני ישראל ולא עמוד הענן - "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף"4.
שלושה ימים בלי מים, גורמים לבני ישראל לחשוב שהאיש שמוביל אותם לא כל-כך מוכשר בניווט במדבר, בלשון המעטה, ובעצם אין לו מושג איפה למצוא מקור מים. הם חשבו שאילו רק עמוד הענן היה מוביל אותם ולא משה, כל הסבל הזה היה נמנע.
שיעור באמונה שלימה
אך לאמיתו של דבר, תלונות בני ישראל היו חסרות שחר. הצמא לא היה בגלל בעיה ביכולות הניווט של משה, אלא היה חלק מהתוכנית האלוקית של הקדוש-ברוך-הוא. בעוד כמה שבועות, בני ישראל עתידים לקבל את התורה, וכהכנה למתן-תורה הקדוש-ברוך-הוא רוצה ללמד אותם לקח חשוב: בכל עת של קושי וצרה ומצוקה, יש להם למי לפנות - והוא יושיעם.
לכן הקדוש-ברוך-הוא הכניס את בני ישראל למצבים קשים כאֵלו בכוונה, כדי שיראו שכאשר הם פונים ומתפללים אליו, הוא מושיע אותם. מתוך כך, כאשר בני ישראל יעמדו למרגלות הר סיני, אמונתם ודבֵיקותם בקדוש-ברוך-הוא יהיו אמונה שלמה ודבֵיקות מוחלטת, והם יהיו מוכנים לקבל את התורה.