אנוסים – אך שומרים אמונים

החטא או העונש?

קודם לפירוט המצוות, אומר משה רבנו לישראל את אשר יקרה להם בעתיד, אם וכאשר לא ישמעו לדברי ה' - "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ, וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ… וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים, וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם… וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן".

פתח הדברים ברור. בני ישראל יתרגלו לחיים בארץ, ויתחילו לעבוד עבודה זרה. על כך הקדוש-ברוך-הוא יעניש אותם ויפיץ אותם בין הגויים. אך הסיפא תמוהה: "וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן". לכאורה הדברים הללו הם תיאור החטא ולא תיאור העונש, ואם כן, מדוע הם מופיעים כאן?

עבדים לעובדי עבודה זרה

דומה כי אונקלוס עמד על הקושי הזה, ולכן הוא תרגם¹: "ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעותא, עובד ידי אנשא". כלומר: ותעבדו שם לעמים שעובדים לאלילים מעשה ידי אדם… וכן פירש רש"י²: "כתרגומו³, מִשֶׁאַתֶּם עובדים לעובדיהם, כאילו אתם עובדים להם".

גם רש"י וגם אונקלוס הבינו שעבודה זרה היא החטא ולא העונש, ולכן פירשו שהעונש יהיה להיות עבדים לגויים שעובדים עבודה זרה.

ואולם דבריהם של רש"י ואונקלוס לא מתיישבים עם פשט הפסוק, שכן בכתוב מפורש: "וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן", ולא נאמר: "ועבדתם שם את עובדי האלהים".

תשובה באחרית הימים

לכן נראה, כי עצם העבודה זרה שיעבדו בני ישראל בגלות - היא העונש. כיצד?

הכתוב אומר: "וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם, עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן" - בני ישראל ידעו שהאלהים האחרים אותם הם עובדים, הם אלהי עץ ואבן, שאינם שומעים, אינם אוכלים ואינם מריחים, אלא שהם ייאלצו לעבוד את אותם אלהים אחרים מאונס, מפני אימת הגויים שיָגורו סביבותיהם⁴.

כך מתפרש גם הפסוק הבא: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"⁵ - למרות שבני ישראל ייאלצו לעבוד עבודה זרה בגלוי, עליהם להמשיך לעבוד את ה' בסתר. תקנתם תהיה רק אם יעבדו את ה' - "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". כלומר, למרות שבני ישראל אנוסים ולא יכולים לקיים את כל המצוות, עליהם לשמור על הנאמנות לקדוש-ברוך-הוא בכל לבבם ובכל נפשם, ולעבוד את אלוהי העמים רק כלפי חוץ, מיראת הגויים, בלי קמצוץ של אמונה באותם אלילים. וזה עונש לעם ישראל, שלא יכולים לעבוד את ה' מתוך הרחבה וחופש אלא בסתר, ובגלוי הם אנוסים לעבוד עצים ואבנים שלא יראו ולא ישמעו.

ואם בני ישראל אכן יעשו כך, יתקיים בהם: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ"⁶.

1. דברים, פרק ד’, פסוק כ”ח. ↩

2. על פרק ד’, פסוק כ”ח, דיבור-המתחיל: “ועבדתם שם אלהים”. ↩

3. = כפי שפירש אונקלוס בתרגומו. ↩

4. נראה שהאברבנאל מתכוון לאנוסים בתקופתו, שכלפי חוץ נאלצו להמיר את דתם ולהתנהג כנוצרים, אך המשיכו לשמור על יהדותם בסתר. ↩

5. פרק ד’, פסוק כ”ט. ↩

6. שם, פסוק ל’. ↩