השבח של 'הגוי הגדול' ותורתו

'חוקים' יכולים להיות צדיקים?!

משה רבנו ממשיך ומסביר כיצד התורה והמצוות הן היוצרות את המעלה הנבדלת שיש לישראל על שאר האומות, ואומר - "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ-לֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם".

מדבריו אלה של משה, עולות שתי תמיהות.

התמיהה הראשונה עולה מהמילים "חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם". 'משפטים' הם מצוות שכליות, עם טעם והסבר גלוי וידוע. 'חוקים', לעומת זאת, הם מצוות שניתנו כגזירת מלך, שעלינו לקיים אף-על-פי שאיננו מבינים מה ההיגיון שעומד מאחוריהן. על 'משפטים' אפשר לומר שהם 'צדיקים' כלומר צודקים, נכונים ומוסריים, אבל כיצד ניתן לזהות 'חוקים' כצודקים, והרי אנחנו בכלל לא יודעים מה טעמם?

התמיהה השנייה היא, מדוע חשוב למשה להדגיש שישראל הם 'גוי גדול'? כיצד עובדת הגודל המספרי של עם ישראל, מעידה על מעלתם הרוחנית?

אמונה ואֵמון

המילה 'אמונה' באה מהשורש א. מ. נ., שבהטיות שונות, יכול להשתלב גם במשפטים כמו: "אני מאמין לך" או "אני נותן בך אֵמון". אדם נותן אמון במי שכבר הוכיח לו בעבר שהוא חכם, צודק, או רוצה בטובתו. ואכן, אחת הדרכים לבטא אמונה, היא על-ידי נתינת אמון בקדוש-ברוך-הוא על סמך התנסויות קודמות.

לדוגמה, אדם שמבין את ערכה של השבת, ואת המעלה האלוקית של התורה, ייתן אמון מלא בקדוש-ברוך-הוא גם במצוות שאיננו מבין את פשרן, כמו למשל הפרדה בין בשר לחלב. שכן, כשם שאותו אדם רואה את אמיתות דבריו של הקדוש-ברוך-הוא בשמירת השבת ובלימוד התורה, כך הוא סומך על הקדוש-ברוך-הוא ומאמין בו גם בדברים שאינם מובנים לו.

לפי זה, נבין את משמעות המילים "חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם". כאשר רואים עד כמה ה'משפטים' נכונים וצודקים, מבינים ומאמינים כי בוודאי גם ה'חוקים' צדיקים, למרות שאנחנו לא מבינים את טעמם.

עַם של תורה

ומכאן למענה על השאלה השנייה.

ברוב הדתות, חוכמתן ידועה רק למתי מעט. הוא-הדין גם לפילוסופיות השונות, שרק מעטים יורדים לסוף דעתן. התורה, לעומת זאת, שייכת ל'גוי גדול'. התורה היא חוכמה כל-כך גדולה וכל-כך נשגבה, ועם זאת כל ילד יהודי מתחיל לעסוק בה כבר מגיל חמש¹ ואף קודם לכן. זהו עַם שלם שבניו עוסקים בתורה החל מגיל רך ביותר, בנותיו בקיאות בהלכות רבות, ומידי שבת מתכנס בבתי-כנסיות ושומע את פרשת השבוע.

"גוי גדול" כזה שלכל בניו ובנותיו יש קשר לתורה, וחוקי ומשפטי תורתו ישרים וצדיקים, זו בהחלט תופעה שלא קיימת בשום אומה ובשום חוכמה שבעולם. כי לכל אחד ואחת מעם ישראל יש חיבור ודעת לחלק מהתורה - וגם אם זה פרט קטן ביותר - וזהו הגורם להאמין לכל שאר חלקי התורה.

לכן זהו שבחה של התורה, וזהו שבחם של ישראל - "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם".

1. ראה מסכת אבות, פרק ה’, משנה כ”א: “בן חמש למקרא”. ↩