ציוויים שלא ניתנים לשינוי

איך 'בל תוסיף' קשור לעוון בעל-פעור?

כעת מתחיל משה רבנו בחלק המרכזי של נאומו - פרטי המצוות ועונשיהן, ואומר - "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת… לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ, לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם. עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר, כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר, הִשְׁמִידוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ".

ויש לתמוה על סדר דבריו של משה:

תחילה הוא מזכיר את איסור 'לא תוסיפו' ו'לא תגרעו'. כלומר, אין להוסיף על המצוות או לגרוע מהן או מפרטיהן, דברים שהקדוש-ברוך-הוא לא ציווה. ולאחר מכן, הוא מביא חיזוק לדבריו, מהעונש שנתן הקדוש-ברוך-הוא לחוטאים בבעל-פעור¹.

ונשאלת השאלה: איזה קשר יש בין עוון בעל-פעור ועונשו, לאיסור 'בל תוסיף'? וכיצד העונש שנענשו החוטאים בבעל-פעור מחזק את דבריו של משה?

טענתו של זמרי

בפרשת זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון, שחטא עם כזבי בת צור המדיינית, לעיני משה ולעיני כל ישראל, אומר המדרש²: "והנה איש מבני ישראל בא וַיַּקְרֵב אל אֶחיו [וגו'] - מה ראה לעשות כן? ללמדך שלא חלַק כבוד, לא לשמים ולא לבריות… תְּפָשָׂהּ [זמרי את המדיינית] בבלוריתה, והביאה אצל משה. אמר לו: בן עמרם, זו מותרת או אסורה? אמר לו: אסורה היא לך. אמר לו זמרי: ואותה שלקחתָ מדיינית היא".

כלומר, זמרי ניסה להשוות בין כזבי המדיינית שהייתה אסורה עליו, לציפורה שהייתה מותרת למשה.

הטעות של זמרי

יסוד הטעות של אדם שעובר על 'בל תוסיף', היא המחשבה כאילו חוקי התורה הם עצות אנושיות. לדידו, כיוון שאלו עצות בלבד, כל חכם-לב יכול להוסיף על כך מליבו, או לגרוע מכך כפי שכלו וכפי דעתו.

זה היה גם יסוד הטעות של זמרי. הוא התעלם מכך שהמצוות הן ציווי אלוקי, ורק הקדוש-ברוך-הוא קובע מה מותר ומה אסור. הוא פקפק במקורן של המצוות, והתייחס אליהן כאילו הן עצות אנושיות. ולכן טען, שאם גם כזבי וגם ציפורה הן מדייניות, מדוע כזבי אסורה לו, וציפורה מותרת למשה. ונמצא, שהקשר של הציווי 'בל תוסיף' וחטא בעל-פעור הוא מהותי.

זהו המסר של משה לעַם ישראל בפסוקים אלה. המילים "כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר" רומזות לזמרי. ומשה אומר לעם - רְאו מה עשה הקדוש-ברוך-הוא למי שסבר שהמצוות אינן ציווי אלוקי, והוא יכול לשנות אותן כפי דעתו. כך גם יקרה למי שיוסיף על המצוות או יגרע מהן מתוך מחשבה כאילו הוא יכול בשכלו האנושי, להציע הצעות טובות יותר מאלו של תורת ה'.

נפנים גם אנו את המסר של משה, ונזכור שהמצוות הן אלוקיות, ובתור שכאלה אנו מקיימים אותן בדיוק כפי שנצטווינו - "לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר³ אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם".

1. זאת, על פי שיטת האברבנאל, בשונה משיטת האבן-עזרא שהדברים מוסבים על פסוק א’, ובשונה משיטת הרמב”ן שהפסוק הוא פתיחה להמשך הפרק. ראה בהרחבה בפירוש האברבנאל. ↩

2. במדבר רבה, פרשה כ’, פיסקא כ”ד. ↩

3. נראה שעל פי האברבנאל פירוש המילה ‘’אשר’’ הוא - בגלל, שִמרו את המצוות דווקא בגלל שהקדוש-ברוך-הוא-הוא זה שציווה לעשותן ולא מסיבות אנושיות. ↩