חוקים שמוכיחים חוכמה גדולה

למה להתפעל מחוקים לא הגיוניים?

בהמשך נאומו, מחזק משה רבנו את עַם ישראל לקיים את התורה והמצוות, ואומר - "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱ-לֹהָי, לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"¹.

משה מדגיש בפני העם כי התורה היא היתרון הגדול שיש לעם ישראל על פני החכמות של אומות העולם, שהן חכמות אנושיות ומוגבלות - "כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה".

'משפטים' הם מצוות שההיגיון שבהן ברור, וניתן להבנה גם בשכל אנושי. 'חוקים', לעומת זאת, הם מצוות שציווה הקדוש-ברוך-הוא ללא היגיון שמובן לנו². בדבריו אומר משה, כי ברגע שהעמים ישמעו את חוקי התורה, הם מיד יתפעלו ויאמרו: "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". לכאורה, תגובת העמים צריכה להיות הפוכה - איזה עם פתי וכסיל הוא זה שיש לו חוקים ומעשים חסרי היגיון וחסרי פשר?

אם כן, כיצד ניתן להבין את דברי משה? כיצד דווקא ה'חוקים' שאין בהם היגיון, יגרמו לאומות להתפעל מחוכמתם של ישראל?

בגישה של ענווה

בימינו אכן נפוצה התפיסה, הרואה בכל דבר שלא ניתן להסביר בשכל האנושי - דבר לא חכם. תפיסה זו נובעת מגאווה, והנחת היסוד שלה היא שהאדם אומר לעצמו - אני יודע הכל, ואם יש משהו שלא הבנתי, ברור שהדבר לא חכם - ונטול כל היגיון.

לעומת זאת, כאשר באים ממקום של ענווה, אפשר לראות בדבר הלא-מובן דווקא משהו גבוה ושׁמֵיְמִי, הנשגב מבינתנו.

כמובן, אי אפשר לומר על כל דבר שאיננו מבינים, שהוא גבוה ונשגב. לפעמים אכן מדובר בשטויות. אם כן, כיצד נדע אם הדבר חסר-הפשר הוא טיפשי ונטול היגיון או נשגב ועליון?

מוסריים, מתקיימים וחווים ניסים

עמי הארץ רואים, שאותו העם המקיים חוקים מוזרים ולא מובנים, מצליח לדבוק בקודש - "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱ-לֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו"³. אותו העם מצליח להתקיים אלפי שנים, והוא מקדים באַמות-המוסר שלו את שאר האנושות במאות שנים - "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת"⁴. הוא גם רואה ניסים גלויים - "אֲשֶׁר לוֹ אֱ-לֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". והדברים מובילים למסקנה, שהחוקים הללו אינם עדות לסכלותם של ישראל, אלא בדיוק להיפך. הם אלו שמייחדים את עם ישראל, ומוכיחים עד כמה תורתם וחוכמתם גבוהה ונעלית מחוכמת שאר העמים.

ולכן, דווקא אצלנו - עם ישראל - יש את הדרך המובילה לאמת הנצחית, ורק באמצעות המסלול הזה אפשר להשפיע על אומות העולם, ובמיוחד על ידי החוקים הלא מובנים בשכל אנושי, שבהם מתבטא השכל האלוקי והנצחי.

1. דברים, פרק ד’, פסוק ה’. ↩

2. ראה פירוש רש”י לויקרא, פרק י”ח, פסוק ד’, דיבור-המתחיל “את משפטי תעשו”, ודיבור-המתחיל “ואת חוקותי תשמרו”. וכן פירוש רש”י לבמדבר, פרק י”ט, פסוק ב’, דיבור-המתחיל “זאת חוקת התורה”. ↩

3. פרק ד’, פסוק ז’. ↩

4. שם, פסוק ח’. ↩