ארבעה נימוקים לכיסופים

למה משה לא רוצה לעזוב את העולם?

משה רבנו עומד ומתפלל, ומתחנן לפני הקדוש-ברוך-הוא שיתיר לו להיכנס לארץ המובטחת.

לכאורה יש מקום לתמוה על משה: אין ספק שמשה יודע מהי השלימות האמיתית, וגם מכיר את ערכה הגדול של נפשו, ויודע איזה שכר גדול ואיזו שלימות ממתינים לו בעולם-הבא. אם כן, אחרי שנים רבות של נשיאת טורַח העם, משאו וריבו, משה היה צריך להיות שמח על ההזדמנות להתנתק מהעולם החומרי, ולדבוק בקונו.

משה קיבל נבואה מאת ה' פנים אל פנים, הוא היה בהר סיני ארבעים יום ללא שינה, ללא לחם וללא מים. דווקא משה ידע טוב מכולם עד כמה המציאות הגופנית והחומרית מגבילה את החיבור אל הקדוש-ברוך-הוא ואל הרוחניות.

ובכל זאת, משה מתחנן להמשיך לחיות כדי להיכנס לארץ, ולחזות ביופייה ובנופיה - "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן". מדוע הוא רוצה כל-כך להיכנס לארץ?

לקצור את פירות העמל

נציע ארבעה תירוצים, מדוע היה חשוב כל-כך למשה להיכנס לארץ.

ההסבר הראשון הוא, שמשה רצה לסיים את השליחות שאותה הוא התחיל. משה ניהל את התהליך של הוצאת בני ישראל ממצרים, והפיכתם מעבדים לאומה נבחרת. ארבעים שנה נשא משה את כל משאם וריבם של בני ישראל, וכעת הוא רוצה לזכות ולראות את פירות עמלו, בכניסת העם לארץ המובטחת¹.

הסיבה השנייה, קשורה בחטא המרגלים. המרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה, ובני ישראל התפתו והאמינו להם כנגד דבר ה'. כעת רצה משה להוכיח לבני ישראל - רְאו בעיניכם איזו ארץ טובה הוריש לנו הקדוש-ברוך-הוא. לפי הסיבה הזו, מובנת גם תשובתו של הקדוש-ברוך-הוא: "רַב לָךְ"² - עסקנו דַּי בקטטת המרגלים ובחטאם סביב השאלה "הטובה הארץ אם רעה". כעת, "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" - אין צורך להזכיר את החטא הזה פעם נוספת.

פסק-דין 'אמצעי'

סיבה שלישית, היא רצונו של משה לקיים את המצוות התלויות בארץ. כל מצוה מתרי"ג מצוות, מַקנה שלימות אחרת בנפש האדם המקיים את המִצְוָה. משה, עם כל גודל שלימותו, הרגיש שהוא חסר בנפשו את החלק שאותו לא השלים משום שלא זכה לקיים את המצוות התלויות בארץ, והוא השתוקק להיכנס לארץ כדי להשיג גם את השלימות הזו, שלימות אותה לא ניתן להשיג בעולם הבא, אלא רק בעולם הזה הגשמי.

הסיבה הרביעית היא, רצונו של משה לזכות ולהשתטח במקום הקדוש שבו הייתה עקידת יצחק אבינו, שהיה מוכן למסור את נפשו ובו עתיד להיבנות בית-המקדש. משה רצה להראות לבני ישראל היכן הוא מקום המקדש ולהורות על הקמתו, כפי שזכה לצוות על הקמת המשכן.

ואולם, הקדוש-ברוך-הוא לא נענה לתחינתו של משה, בגלל חלקו בחטא המרגלים. מצד שני, משה לא חטא כאנשי דור המדבר שנגזר עליהם למות קודם הכניסה לארץ, אפילו מבלי לראות אותה. לכן היה דינו של משה פסק-דין 'אמצעי', בין יהושע וכלב שנכנסו לארץ, לחוטאים שלא זכו אפילו לראות את הארץ - "וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה"³.

1. בהמשך ספר דברים (פרק כ”ח, פסוק ל’) מופיעות הקללות: “בית תבנה ולא תשב בו, כרם תטע ולא תחללנו”, דבר המלמד על הקושי שקיים בהתחלת תהליך מבלי לזכות לקצור את פירותיו ולראות את סיומו. ↩

2. פרק ג’, פסוק כ”ו. ↩

3. שם, פסוק כ”ז. ↩