החובה לפייס את החבר

מדוע לא התקבלה תפילתו של משה?

בפרשתנו, פרשת ואתחנן, משה רבנו מתחנן בפני הקדוש-ברוך-הוא שימחל לו על חטאו, ויתיר לו להיכנס לארץ ישראל, אך הקדוש-ברוך-הוא מסרב.

והדבר טעון ביאור: מדוע תפילתו של משה רבנו לא התקבלה? ואם כך הוא אצל אדון הנביאים, מה נאמר אנו? אם משה לא הצליח בכך, האם יש סיכוי לתפילותינו ולניסיונותינו לחזור בתשובה ולתקן את מעשינו?

גם דבריו של משה רבנו מעוררים שאלה:

משה מדבר לפני בני ישראל, ואומר: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי". משה תולה את הסירוב של הקדוש-ברוך-הוא להיענות להפצרותיו, ולא לאפשר לו להיכנס לארץ - בבני ישראל ולא בו-עצמו. ונשאלת השאלה: האמנם כך הם פני הדברים? הרי משה עצמו חטא ונענש, ואיך בני ישראל קשורים לעניין?

'בין אדם למקום' ו'בין אדם לחבירו'

להבהרת הדברים, נקדים כי יש חטאים ש'בין אדם למקום' ויש חטאים ש'בין אדם לחברו'. ובעוד שבחטאים שאדם חוטא כנגד הקדוש-ברוך-הוא אין ספק שתועיל בהם התשובה, כי אין מעצור לה' מלהושיע - ועִמו הסליחה, הרי בחטאים ש'בין אדם לחברו' הסיפור שונה.

במקורות רבים נאמר, שהכפרה על חטאים ש'בין אדם לחברו' חמורה יותר. למשל, ב'מדרש רבה' לפרשת 'נשא'¹: "רבי עקיבא אומר: כתוב אחד² אומר 'וְנַקֵּה', וכתוב אחד³ אומר 'לֹא יְנַקֶּה'. היאך אפשר לקיים שני פסוקים הללו? אלא בדבר שבינך ובינו [ובין ה'] - 'ונקה', בדבר שבינך לבין חברך - 'לא ינקה'". וכן גם בתלמוד בבלי, מסכת יומא⁴: "עבירות שבין אדם למקום - יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכיפורים מכפר". והסיבה לַשוני, נעוצה בהמשך דברי התלמוד: "עד שיְּרַצֶה את חברו".

כלומר: הקדוש-ברוך-הוא צדיק וישר, ואם מתפללים אליו ושבים בתשובה, הרי הוא מוחל וסולח. מצד שני, הקדוש-ברוך-הוא דן דין צדק, ואינו מקפח שכר כל בריה ובריה, ולא יעלים את עינו ומשפטו מעלבונו של אף אחד. לכן, עבירות ש'בין אדם לחברו' אינן מתכפרות עד שהאדם ירַצֶה ויפייס את חברו.

לפעמים לא די בתפילה ותשובה

זוהי הסיבה לכך שתחינתו של משה לא התקבלה. בפרשת המרגלים, משה הוסיף שאלות וחקירות מדעתו, ואמר - "וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא, וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב… וּמָה הָאָרֶץ, הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה וגו'"⁵. והשאלות הללו שהוסיף משה, היו אחד הגורמים העקיפים לחטא המרגלים.

בעקבות חטא המרגלים, מת כל הדור ההוא במדבר, ולמשה היה חלק בדבר. לכן הקדוש-ברוך-הוא לא מקבל את תחינתו של משה, משום שחטאוֹ היה גם כנגד בני ישראל שמתו במדבר. זהו גם פירוש דבריו של משה: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם" - מאחר שחטאי היה גם כנגדכם, הקדוש-ברוך-הוא לא קיבל את תחינתי.

המסר והלימוד מכך הוא, כי אל לנו להתייאש מן התשובה בשום אופן, אך עלינו לדעת שאם חטאנו בחטאים ש'בין אדם לחברו', אפילו תפילה כתפילתו של משה לא תועיל, עד שנבקש סליחה מהחבר עצמו.

1. במדבר רבה, פרשה י”א, פיסקא ח’. ↩

2. שמות, פרק ל”ד, פסוק ז’. ↩

3. שם, שם. ↩

4. דף פ”ה, עמוד ב’. ↩

5. במדבר, פרק י”ג, פסוקים י”ח - כ’. ↩