לבוא בימים ולקנות חוכמה

מיהו 'זקן'?

מִצְוַת "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" היא החובה לכבד ולהדר את פני הזקנים והחכמים, והיא עקרון-יסוד בחברה בריאה וצודקת. חברה שמכבדת את הזקנים והחכמים שלה, מעלה על נס את ערכם של הניסיון והחוכמה שנצברו במהלך השנים.

באשר להגדרה המדוקת של המִצְוָה, בעוד שלפי פשוטו של מקרא¹, הכתוב מדבר על זקן במשמעותו הפשוטה - אדם זקן בא בימים, חז"ל הרחיבו את ההגדרה. הם דרשו בגמרא² את הכתוב על החכמים, ואמרו: זקן - נוטריקון (ראשי תיבות) חסר, "זה קנה חוכמה", ופירשו שהמִצְוָה מתייחסת לחכם בחוכמת התורה, בלי קשר לגילו.

כל יום הוא הזדמנות

אברהם אבינו, היהודי הראשון, הוא גם האדם הראשון אותו מתארת התורה כ"זקן בא בימים"³. ותורת החסידות מבארת את הזיקה בין הגדרת הזִקנה למשמעות הביטוי "בא בימים", כקשר של סיבה ותוצאה.

הסיבה לכך שאברהם אבינו היה זקן, מיושב בדעתו, נבעה גם מהעובדה שהיה "בא בימים". כלומר, הוא היה חי וחדור בידיעה שהאדם נשלח לעולם כדי למלא שליחות אלוקית, וניצל כל יום מימי חייו למילוי השליחות הזו. יישוב הדעת של אברהם, היה כתוצאה מכך שאברהם חי כל ימיו חיים מלאים, ואף יום לא עבר עליו בבטלה. הוא ייקר והעריך כל דקת-חיים בעולם הזה, וראה בה הזדמנות מחודשת כדי לקיים את הרצון האלוקי, וליצוק לתוכה תוכן שיהפוך את הרגע הזמני למשמעותי ונצחי.

חיים בתודעה של חיפוש תמידי, ורצון לזהוֹת בכל רגע נתון מה נדרש מהאדם לעשות כדי לבצע את רצון ה', ככתוב: "ועתה ישראל, מה ה' א-לֹהיך שואל מֵעִמָּךְ"⁴ - הם חיים ראויים, וזו הזִקנה שאותה ראוי להדר ולכבד.

ימים מלאים

בספר "שמות" מופיעה ברכת הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל: "את מספר ימיך אמלא"⁵. לפי האמור, מובנת משמעותה של ברכה מיוחדת זו. עלינו להפנים, כי ימיו של האדם בעולם הזה קצובים. כל שעה ודקה ספורות ומחושבות, ויש לנצל אותן למילוי השליחות שלנו על פני האדמה.

אם נהיה מודעים לכך, ובכל יום נבחן את עצמנו היכן אנו עומדים ביחס למטלות שיועדו לנו - ה' מבטיח לנו שימינו יהיו שלמים ואמיתיים. ימים מלאים.

1. ראה באנציקלופדיה תלמודית, ערך "קימה והִדור" באריכות. ↩

2. מסכת קידושין, דף ל"ב, עמוד ב' (כדעת רבי יוסי הגלילי). וראה תרגום אונקלוס לויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ב, ובפירוש הרמב"ן שם. פירוש רבינו בחיי שם. ועוד. ↩

3. בראשית, פרק כ"ד, פסוק א'. ↩

4. דברים, פרק י', פסוק י"ב. ↩

5. שמות, פרק כ"ג, פסוק כ"ו. וראה גם בספר שמות, פרשת משפטים, בדרשה "למלא את הימים". ↩