כולנו חלקים מהמנורה

'אהבת ישראל' והתפילה

ב'סידור התפילה' שערך וסידר, כותב האדמו"ר הזקן בתחילת תפילת שחרית: "נכון לומר קודם התפילה: הריני מקבל עָלַי מִצְוַת-עֲשֵׂה של ואהבת לרעך כמוך". הוסיפו על כך וביארו אדמו"רי חב"ד בדורות הבאים: "זאת אומרת, אשר מִצְוַת 'אהבת ישראל' היא שער הכניסה, אשר דרך בו (דרכו) יכול האדם לבוא לעמוד לפני ה' אלוקים להתפלל, בזכותה תקובל תפילת המתפלל"¹.

כל גישה לעמידה בפני הקדוש-ברוך-הוא, צריכה להיות חדורה בענווה עמוקה, וברצון להתבטל ולהתכלל בקדושת ה'. זו גם הסיבה לכך שרבי אלעזר, כפי שמעיד התלמוד הבבלי², היה נוהג לתת צדקה לעני, ורק אחר-כך היה מתפלל. שכן, כשמרגישים יהודי שני ומסייעים לו, מתחברים לעצם ושורש הכל - בורא העולם.

התחברות אמיתית

תורת החסידות מלמדת³, כי כדי לאהוב יהודי באמת, יש להכיר ולגלות את הנפש האלוקית שבו, שהיא בעצם משותפת לכל בני ישראל. הנפש הבהמית, המזרימה חיוּת לגוף הגשמי, אינה מאפשרת לנו מִטִבְעָהּ לאהוב את האחר באותה עוצמה. האדם מטבעו אוהב את עצמו, והעובדה שבאנו לעולם הזה הגשמי בצורה של גופים מובדלים ונפרדים - מונעת מאיתנו להפנים שלאמיתו של דבר, כולנו חלק מאותו שלם. אך באמצעות גילוי הנפש האלוקית, כל יהודי יכול להגיע לידי ביטול הישות העצמית, ולראות כיצד הנשמות "כולן מתאימות" - בשורשן כל הנשמות שוות, וכולן קשורות לאותו מקור אלוקי, "אב אחד לכולנה". כאשר אדם מגיע להכרה זו, הוא יכול לאהוב כל יהודי, מתוך הכרה בכך שבשורש הרוחני כולנו מאוחדים.

ביטוש וביטול

בנבואת זכריה, מתואר מראה של מנורת זהב בעלת שבעה קנים⁴. מוסבר על כך בתורת החסידות⁵, שהמנורה היא סמל לאחדות ישראל. המנורה נוצרה מגוש זהב גולמי אחד, לא מפוצל. בדיוק כמו כל נשמות ישראל בשורשן. בהמשך, עיצבו את הגוש האחד לתבנית בעלת שבעה קנים שונים, ביטוי למגוון הנשמות והתפקידים שלהן בעולם. וכשם שהמנורה עוצבה מצורתה הגולמית באמצעות הכאה בפטיש, כך גם בעבודת ה', כדי להגיע למצב של ביטול אמיתי כלפי הבורא, יש "להכות" את גאוותו של האדם⁶, ולשבור את ישותו העצמית.

כאשר מגיעים למצב של ביטול, אחרי ה'הכאה' ושלב ההתבוננות, אנחנו מאוחדים עִם מהותנו הנצחית, ויש לנו כוחות לפעול בעולם מבלי להתחשב בהעלמות וההסתרים השולטים בו לכאורה. כאשר אנו מחוברים בעוצמה לאמת היחידה, יש לנו את היכולת לצאת לדרך חדשה, של התמודדות עם האתגרים והקשיים שהעולם מזמן לנו בדרך לביצוע השליחות האלוקית עלי אדמות.

1. לוח 'היום-יום', ב' תמוז. ↩

2. בבא בתרא, דף י', עמוד א'. ↩

3. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ל"ב. ↩

4. זכריה, פרק ד', פסוק ב'. ↩

5. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת בהעלותך, דף ל"ג, ב', ואילך. ↩

6. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק כ"ט. ↩