חוכמת המלח

ירידה ברמה?

פרשת "ויקרא" מפרטת שורה של קורבנות שונים ואת דיני הקרבתם. הקורבן הראשון הוא קורבן העולה, אשר כשמו כן הוא: עולה ונשרף כולו על המזבח - למעט עורו, שניתן לכהן¹.

בהמשך מדובר ב'קורבן מנחה' מן הצומח - סולת, שמן ויין. ובהמשך בא ציווי כללי לכל הקורבנות² - החובה לפזר מלח על הקורבנות בטרם העלאתם על המזבח.

התורה אף כופלת ומדגישה את האיסור להקריב דבר-מה ללא מלח. ונשאלת השאלה: מובן מדוע יש להקריב לה' מהנאֶה והטוב שבחי ושבצומח, אבל מדוע יש להביא גם מן המלח - הדומם, הנחוּת שבטבע?

חשיבותו של הנמוך

הרבי מליובאוויטש³ מסביר זאת על-פי בריאת האדם הראשון: "וַיִּיצֶר ה' אלוקים את האדם, עפר מן האדמה"⁴. האדם נברא דווקא מן הדומם, ולא מן הצומח או החי, על-פי הכלל "כל הגבוה ביותר, נופל למטה ביותר"⁵.

כלומר, דווקא הניצוצות הגבוהים ביותר ירדו ירידה גדולה והפכו לדברים 'נחותים' בעולם הגשמי. זוהי ייחודיות המלח על פני הצומח והחי, ולכן בקורבנות יש לשלב את כל חלקי הבריאה, ובכלל זה גם הדומם⁶.

פת במלח

הסבר נוסף: התורה נמשלה למזון, ההופך להיות חלק מהאדם ומחַיה אותו, כמו שנאמר: "ותורתךָ בתוך מעָי"⁷. הלחם מקביל לחלק הנגלה שבתורה, העוסק בדינים המתקיימים בתוך המציאות הגשמית, ואילו המלח מייצג את פנימיות התורה, המתמקדת בעולם הרוחני⁸.

הלחם הוא המאכל העיקרי, הגלוי והמזין. המלח, לעומת זאת, חמקמק יותר, אך הוא יוצר את העונג.

המלח מוסיף טעם לכל המאכלים⁹, ומאכל ללא מלח הוא חסר טעם, כמו שכתוב¹⁰: "הייאכל תפל בלי מלח?", וכך גם פנימיות התורה מעניקה טוב-טעם וחיוּת ללימוד תורת הנגלה. למרות שלמלח מצד עצמו אין טעם ממשי, הוא נותן טעם ערב למזון ומשביח אותו.

וכך גם פנימיות התורה: אף שהיא נסתרת ואינה מושגת לנו כמו תורת הנגלה, דווקא על-ידי לימודה אנו באים לידי יראת שמים.

לימוד פנימיות התורה נמשל ל"קב¹¹ חומטין"- כמות של עפר מאדמה מלֵחה שאותה מערבים ב"כור¹² של חיטים" כדי שהחיטים לא יתליעו¹³. בדומה לכך, בכוחו של ה"מלח" (פנימיות התורה) לשמר את יראת השמים של הלומד את תורת הנגלה (שנמשלה לחיטה).

וזהו המסר שהתורה מחדדת לנו בחיוב להטיל מלח בקורבנות, וחלילה לא להחסיר ממנו: בנוסף לעיסוק בחלק הנגלה שבתורה, התלמוד וההלכה, עלינו לגלות גם את האור הרוחני, ולשאוב לתוֹכֵנוּ גם מהחלק הנסתר שבתורה, פנימיות התורה - תורת החסידות.

1. ויקרא, פרק ז', פסוק ח'. ↩

2. פירוש הרמב"ן על התורה. וראה ספר החינוך, מצוה קי"ט. ↩

3. לפי שיחת שבת פרשת ויקרא תשל"ב ('תורת מנחם', חלק ס"ז, עמ' 423). ↩

4. בראשית, פרק ב', פסוק ז'. ↩

5. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת ראה, דף י"ט, ג'. ↩

6. ראה גם בספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ל"ד. ↩

7. תהילים, פרק מ', פסוק ט'. ↩

8. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת ויקרא, דף ו', א'. ↩

9. 'ליקוטי תורה', פרשת ויקרא, דף ד', א'. שם, הוספות לספר ויקרא, דף נ"א, א'. ↩

10. איוב, פרק ו', פסוק ו'. ↩

11. מידת נפח. כ- 1.38 ליטר. ↩

12. מידת נפח. כ-248 ליטר. ↩

13. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א'. וראה 'ליקוטי תורה' שבהערה 56. ↩