בעל התניאללכת בעקבות הריח
"וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם, וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'"
ויקרא, פרק א', פסוק ט'
מה הקשר בין ריח לנחת?
פרשתנו, הראשונה בספר "ויקרא", מתארת מקרים ונסיבות בהם קרבים הקורבנות על המזבח, כמו גם את השלבים והתהליך המלא של הקרבת רבים מהקורבנות, עם דגש על כך שהכול נעשה למטרה אחת, ויעד ההקרבה הוא לגרום "ריח ניחוח לה'".
מהי החשיבות הגדולה של ריח, ומה הוא משקף כאן בעצם?
לפי רש"י, לא מדובר בריח ממש1, אלא במשהו רוחני יותר: "ניחוח. נחת רוח לְפָנַי, שאמרתי ונעשה רצוני"2. כלומר, קורת רוח אלוקית, מהקרבת הקורבן.
ונשאלת השאלה:
מה הקשר של חוש הריח, הקיים בעולמנו הגשמי, לנחת-רוח של מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא?
הקופסה שהפכה למראה
להבהרת הדברים, יש לעמוד על מהות מושג הריח, הסמליות שלו ואזכורים שלו בתנ"ך, שיאירו את העניין באור חדש.
נתחיל בסיפור3. פעם הביא אחד החסידים במתנה לאדמו"ר הזקן, קופסת טבק מוכספת. אדמו"ר הזקן מיאן להשתמש בקופסה לשם הרחת טבק, באומרו: 'יש איבר אחד באדם שאינו בעל־תאווה (שלא השתתף בחטא אדם הראשון, שבו לקחו חלק כל החושים), וכעת רוצים גם אותו להלעיט בתאווה?!'… והשתמש במכסה הכסף המבריק של הקופסה, כמראָה לכוון את התפילין של ראש.
מכאן, שחוש הריח הוא חוש טהור, שלא לקח חלק בחטא הקדמון. הוא נשאר בטהרתו, ומבטא מזכרת מעולם אחר, עולם נקי, נטול תאוות ושפלות. לכל אחד ואחת, ניתנה אפשרות להשתמש בחוש הריח כדי לחוש דברים עדינים, ולקבל מושג כיצד היינו נראים בעבר, לפני החטא הראשון.
רלוונטי מתמיד
עוד מוסבר בחסידות4, כי חוש הריח הוא רק הארה מועטת מעצמיות הדבר, כנאמר ב'שיר השירים': "וריח אפֵּך כתפוחים"5 - הריח אינו ממהות הפרי עצמו. מצד שני, הריח מייצג רמת קדושה כל-כך גבוהה, עד שלא ניתן להשיגה אלא רק ליהנות מהאור והזיו - ההשתקפות - שלה.
זוהי דרגת הקדושה שגלומה ביחס האלוקי למעשה הקורבנות. דווקא על-ידם גורמים נחת-רוח אמיתית לבורא העולם, וממשיכים אור כה נעלה, שלא יכול להתגלות כפי שהוא בעצמותו, אלא רק הארה מצומצמת שלו באה לידי גילוי.
נזכור, כי את עבודת הקורבנות שנהגה בבית-המקדש, מחליפה עבודת התפילה6. גם היום, נוכל להגיע עד 'כיסא הכבוד' באמצעות תפילה שפותחת שערי שמים ובוקעת רקיעים.