הסיפור של אבותינו ושלנו

להתקרב גיאוגרפית ורוחנית

להקרבת הקורבנות, יש מקום חשוב מאד במחשבת היהדות. הקורבנות ככלל, ובעיקר הבאתם של הקורבנות על-ידי אנשים פרטיים, הם ביטויים מרכזיים לרצונו של האדם להתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא ולעובדו.

עניין זה נרמז במילה 'קורבן', מלשון קִרבה והתקרבות. לא פחות מההתקרבות הגיאוגרפית הכרוכה בהגעה אל בית-המקדש בירושלים, עצם ההשקעה בהבאת קורבן "מן היפה (המשובח) שבנכסיו", כדרשת הרמב"ם¹ על הכתוב² "כל חֵלב לה'", מבטאת רצון להתקרב לה' בקִרבה רוחנית, שכן באמצעות הקורבן - האדם מתקרב לבורא³.

"לב ישראל ער"

פסוק זה, המתאר את התהליך של הקרבת הקורבן, מלמד אותנו גם את גורם הרצון להקרבה - "אדם כי יקריב". לפי תורת החסידות, ה'אדם' המדובר הוא בורא העולם⁴, הנקרא "אדם העליון"⁵.

לעיתים, יהודי חש שאופפת אותו התעוררות רוחנית. הוא מרגיש כי בוער בו דחף עז, להתקרב לאלוקות ולדבוק בה'. תופעה זו מכונה 'אתערותא דלעילא' - התעוררות מלמעלה, בעקבות רוח עליונה ששורה על האדם מבלי שהוא מצידו עשה משהו לשם כך.

ואת הרגעים הללו יש לנצור, לנצל ולמנף. אל לנו לתת להם לחמוק מידינו ולהיעלם כלעומת שבאו. יש למקסם את השפעתה של ה'אתערותא דלעילא' ולעסוק בתורה ובעבודת ה'.

מלמעלה, מלמטה והשיא

את המהלך הזה - התעוררות מלמעלה, שגררה עבודה פנימית מצד האדם, שהובילה לגילוי נשגב ביותר, אנחנו מכירים מסיפור התהוותו של עַם ישראל ביציאת מצרים, ספירת העומר, וקבלת התורה.

בהיותם במצרים, בני ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה. לפי מצבם, הם לא היו ראויים לגאולה, עד כדי כך שהמדרש⁶ מספר שכאשר רצה ה' לגאול את העם, טענו המלאכים: במה עדיפים היהודים על המצרים, והרי "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה"?! אך הקדוש-ברוך-הוא ביקש להוציא את עמו מעומק הקליפות, ועשה זאת בדרך של "מָשכֵני אחריך נרוצה"⁷ - כמו במצב שבו האדם מקבל, ללא הכנה מצידו, מתנה מלמעלה שמציתה בו התלהבות לעבודת ה'.

במהלך שבעת השבועות הבאים, עמלו בני ישראל בעבודה עצמית לתיקון המידות והתקרבות לבורא. הייתה זו התגובה הראויה ל'אתערותא דלעילא', שהובילה לקבלת התורה מפי הגבורה במעמד הר סיני.

מי ייתן, שגם אנו ננהג כמו אבותינו, ננצל כראוי רגעי התעוררות שבאים עלינו מלמעלה, ונזכה לשיא ההתגלות בגאולה השלימה.

1. משנה תורה, ספר עבודה, הלכות איסורי מזבח, פרק ז', הלכה י"א. וראה משנה תורה, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ז', הלכה ה'. ↩

2. ויקרא, פרק ג', פסוק ט"ז. ↩

3. ראה 'שני לוחות הברית' (מהדורת אמסטרדם תנ"ח), מסכת תענית, 'אור תורה מעניין העבודה', דף רי"א, עמוד ב'. פרי עץ חיים, שער התפילה, פרק ה'. ↩

4. ראה הסבר לעיל בדרשה "למנף את העיתוי", בהערה 9. ↩

5. יחזקאל, פרק א', פסוק כ"ו. וראה 'ליקוטי תורה', פרשת ויקרא, דף ב', ג'. מאמרי אדמו"ר הזקן - תקע"ב, עמוד רט"ו ואילך. ↩

6. זוהר, חלק ב', דף ק"ע, עמוד ב'. מדרש תהילים, מזמור כ', א'-ב'. ↩

7. שיר השירים, פרק א', פסוק ד'. ↩