תנור הלב

'קרי' ו'כתיב'

פרשת "ויקרא" עוסקת בעיקר בדיני הקורבנות לסוגיהם השונים. תחילה מדובר בקורבנות הבאים מבעלי-חיים שונים, ובהמשך, התורה מתמקדת בדין המנחות המובאות לבית ה'. המנחה עשויה סולת ושמן, וקומץ קטן ממנה - לאחר הטיגון או האפייה בתנור המתכת המיוחד¹ - עולה על המזבח כקורבן לה', והשאר מחולק לכוהנים.

מֵעֵבֶר למיוחדות של המנחות לעומת הקורבנות, בניסוח הפסוק העוסק בהבאת מנחת 'מאפה תנור', יש פרט מעניין. בתורה, כמו בכל כ"ד כתבי הקודש של התנ"ך, ישנם לעיתים הבדלים בין מסורת הכתיבה של המילים - ה'כתיב', למסורת והמנהג של ההגייה והקריאה שלהם - ה'קְרי'. פסוק זה פותח במילים שה'כתיב' שלהן הוא "וכי תקרב", כשה'קרי' והמשמעות היא "וכי תקריב".

אות שהיא חיוּת

כל פרט בתורה מדויק, ונושא בחובו תוכן. בנוסף לכך, התלמוד מלמד², כי כאשר יש הבדל בין 'כתיב' ו'קרי', יש לתת משקל ופרשנות גם לצורת ה'כתיב' שלא נקראת.

אם כן, מהי המשמעות הגלומה במילים "וכי תקרב"?

לפי הפשט, הפסוק מתייחס למצב שבו אדם בא - "כי תקריב" - להקריב קורבן מנחה בבית-המקדש מנדבת לִבו. אך משמעות ה'כתיב' של הפסוק, מוסיפה לו עומק ותוכן השייך אלינו, לעבודת ה' הפרטית של כל אחד ואחת מאיתנו.

את ה'כתיב' בפסוק, "תקרב", ניתן גם לקרוא כ: "וכי תִ[י]קרב" - כאשר תתקרב. - כולנו מכירים את הסיטואציה. לעיתים, אנחנו קמים בבוקר בהחלטה נחושה שהיום הזה יֵרָאֶה אחרת. אנחנו בטוחים, כי נהיה אנשים טובים יותר, נתפלל בכוונה ונקבע עיתים לתורה. המצב הזה של משיכה פתאומית לרוחניות ורצון לדבוק בבורא, בדרך כלל, קורה ב'אתערותא דלעילא' - התעוררות שמקורה בהארה רוחנית מלמעלה. והקרבת 'קורבן נדבה' קשורה בכך בקשר הדוק, שהרי 'קורבן' הוא מלשון התקרבות³.

שאיפת השלהבת

כאן באה התורה ואומרת לנו, כיצד לנהוג במקרה כזה שבו הרוח האלוקית מפעמת בקרבנו - "מאפה תנור". עלינו לשים לב לתחושת ההתעוררות בכל הכוח, ולעורר בעצמנו אהבת ה' "כרשפי אש", להתלהב ולחיות באהבת ה', וברצון להתדבק בבורא העולם.

אופייה של האש, הוא לבעור כלפי מעלה. לפי תורת הסוד, הסיבה לכך שאפילו נר קטן נלחם מול הרוח ומנסה להתנוסס אל על, נעוצה בשאיפתו התמידית של אור האש לחבור אל מקורו ושורשו "ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח"⁴.

יהי רצון, שגם אנו נזכה שאש הגעגועים של נשמתנו למקור חוצבה הרוחני, תעודד אותנו להוסיף כל העת ולהתחזק בתורה ובמצוות.

1. תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף צ"ה, עמוד ב'. ↩

2. מסכת קידושין, דף י"ח, עמוד ב'. ↩

3. על-פי הזוהר, חלק ג', דף ה', עמוד א'. ↩

4. תניא, ליקוטי אמרים, פרק י"ט. ↩