למנף את העיתוי

יחיד או רבים?

משה רבינו הגיע אל אוהל מועד, וקיבל מהבורא את הציוויים בקשר להקרבת קורבן עולה. בפסוק שלפנינו, טמונה גם יותר מהוראה מעשית - הקדמה כללית באשר למהות הקרבת הקורבנות כמהלך של ההתקרבות¹ לבורא, בעבודת ה' הפרטית של כל יהודי.

מתוך מודעות לחשיבותו של הפסוק, נתייחס לכמה שאלות רבות שמעלים פרשני המקרא לגבי הניסוח שלו.

ראשית, תחילת הפסוק מתוארת כפנייה אל האדם היחיד ("אדם כי יקריב"), אך הפסוק נחתם בלשון רבים ("תקריבו את קרבנכם"). מהי המשמעות של שינוי בולט כל-כך?

תמיהה נוספת, מתמקדת בסדר המילים בפסוק; מדוע נאמר "כי יקריב מכם" ולא "אדם מכם כי יקריב", סדר מילים שלכאורה הוא הגיוני יותר?²

רוח ממרום

תורת החסידות חותרת לעומקם של דברים, ומחפשת את המשמעות הפנימית החבויה בשינויי הלשון, ושאר הרמזים ששזורים בכתוב. מתוך כך, היא רואה בפסוק סקירה של מצבו הרוחני והמנטלי של האינדיבידואל, היהודי השואף להקריב קורבן ולהתקרב לבוראו.

בתורת הסוד, בורא העולם מכוּנה גם 'אדם העליון'³. אודות בריאת אדם הראשון, מסופר בספר "בראשית" כי האלוקים נועד עם מלאכי השרת, וביקש ליצור דמות שהיא "בצלמנו"⁴. כלומר, בדומה לו, כביכול. לפי זה, "אדם כי יקריב" מתפרש על מצב בו "אדם העליון" גורם להתעוררות רוחנית פנימית בלב היהודי, לשוב ולהתקרב אל בוראו. "מכם" הוא כבר השלב השני, ההשפעה האלוקית שיורדת למטה ומתלבשת ברוח האדם המתקרב.

שעת הכושר

מהי הדרך המיטבית לניצול התעוררות מיוחדת שכזו?

מצד שני, דווקא בתנועה נפשית מסוג זה, כאשר לא מדובר בתוצאה של עבודה אישית מאומצת ויגיעה פנימית, יש חשש גדול יותר שמדובר במצב רגעי שיחלוף כלעומת שבא⁵.

אם כן, מהי הדרך המיטבית לניצול התעוררות מיוחדת שכזו?

הפתרון טמון בהמשך הפסוק, המלמד כי הדרך האופטימלית להתמודדות עם האתגר, היא הקרבת קורבן. השקעה ומאמץ אמיתי למינוף ההשראה, יבואו לידי ביטוי בוויתור על הרצונות האישיים שלנו. "מן הבהמה⁶… תקריבו את קרבנכם". כלומר, התמסרות אמיתית וחסרת-פשרות לרצון העליון.

1. על-פי הזוהר, חלק ג', דף ה', עמוד א'. ↩

2. ראה בפירוש האבן עזרא, ועוד. ↩

3. ראה יחזקאל, פרק א', פסוק כ"ו: "ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". - 'אדם העליון' הוא בחינה באלוקות השורה בעולם האצילות, ומתלבשת ומתגלה בעשר הספירות. (לקדוש-ברוך-הוא אין גוף ואין דמות הגוף, והכוונה ב"מראה אדם" היא שהקדוש-ברוך הוא צמצם את ה'אור אין סוף' בעשר הספירות. 'אור אין סוף' עצמו הוא למעלה מהתלבשות בספירות, והתלבשותו בעשר הספירות בבחינת 'אדם' היא על-ידי צמצומים גדולים. (ספר הערכים - חב"ד, חלק א', ערך 'אדם העליון', עמוד ק"ס). ↩

4. בראשית, פרק א', פסוק כ"ו, על-פי פירוש רש"י שם. ↩

5. ראה גם בספר שמות, בפרשת משפטים - בדרשה "שפע ארץ החיים" על הפסוק "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך". ↩

6. ראה בדרשה הבאה. ↩