העבד והבן

שמות משתנים

בפרשתנו מסופר על היאבקות של יעקב אבינו עם אדם שמתגלה כמלאך. יעקב שורד את המאבק ואפילו מנצח. בסיומו של האירוע, המלאך מודיע ליעקב כי הקדוש-ברוך-הוא ישנה את שמו מיעקב לישראל, וכך אכן נאמר בהמשך הפרשה.

בתלמוד¹ קיים דיון האם אדם שיכנה את יעקב אבינו בשם "יעקב" ולא בשם שנתן לו הקדוש-ברוך-הוא, "ישראל", יעבור בכך על איסור תורה בשל האמירה "לא ייקרא שמך עוד יעקב". ההכרעה היא שאין בכך איסור, אלא ש"ישראל" הוא השם העיקרי, ויעקב הוא שם "טפל לו". כהוכחה, מציינת הגמרא את העובדה שגם בהמשך הקדוש-ברוך-הוא קורא ליעקב בשם זה².

אין זו הפעם הראשונה בה התורה מספרת על שינוי שמות. בפרשיות קודמות כבר מסופר ש"אברם" הפך ל"אברהם" ו"שרי" הפכה ל"שרה". ונשאלת השאלה: מדוע באותם מקרים, נפסק להלכה³ שאסור לקרוא להם בשמותיהם הקודמים, ו"הקורא לאברהם אברם עובר בעשה", וביחס ליעקב - הדבר מותר?

מלחמה ומנוחה

תורת החסידות מלמדת, כי לשמו של אדם יש משמעות רוחנית. לפי זה, שני השמות של יעקב אבינו, מסמלים שתי דרכים בעבודת ה'.

השם "יעקב" מבטא עבודת ה' בדרגת עבד, כדברי הנביא ישעיה:⁴ "יעקב עבדִי". יש מצבים בהם יהודי עובד את קונו כעבד, מתוך עמל ויגיעה. הוא כופה על עצמו לבטל ולשעבד את רצונותיו האישיים ולעשות את רצון ה'.

זהו מצב בו היהודי נתון כל העת במלחמה בלתי פוסקת עם היצר הרע, מצב בו האור האלוקי נעלם ונסתר. בדרגה הזו, האור האלוקי נקרא "אלוקים", השם של מידת הגבורה והצמצום⁵, כי מדובר ברמה מצומצמת ונמוכה, כביכול, של גילוי האלוקות, מה שגורם ליצר הרע להרים ראש ולהילחם, ונדרשת מלחמה עיקשת כדי לנצח אותו.

השם "ישראל", לעומת זאת, מסמל עבודת ה' ברמה של בן, ככתוב: "בנִי בכורִי ישראל"⁶. בדרגה זו, עבודת ה' היא מתוך מנוחה ותענוג, בדומה למנוחה ולעונג של שבת. על יום השבת נאמר:⁷ "ויכל אלוקים", זה היום שבו הצמצום שנובע משם "אלוקים" - הסתיים, והשבת נקראת "שבת לה'"⁸, ושם הוי"ה הוא השם של גילוי והארת האור האלוקי.

דבֵיקות בכל מצב

לכן, קריאת יעקב בשם "ישראל", לא מבטלת את שמו הראשון, כי היהודי עובד את ה' בשתי הרמות, גם בדרגת "יעקב" וגם בדרגת "ישראל". יש מצבים בהם צריך לעבוד את ה' מתוך חושך והסתר רוחני. כמו עבד המכניע את רצונותיו האישיים לרצון האדון, כך על האדם לנהל מלחמה עיקשת כדי להכניע את רצונותיה של הנפש הבהמית - ולעשות את רצון ה'. וישנם מצבים בהם אנחנו מתענגים על גילוי האור האלוקי, וחשים כבנים הסמוכים על שולחן אביהם.

גם בימי חושך והסתר, וגם בזמני אור וגילוי - תמיד נמקד את כל כוחותינו בקיום הרצון האלוקי, ובכל מצב ובכל עת נִדבק בה'.

1. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ג, עמוד א'. ↩

2. בראשית, פרק מ"ו, פסוק ב'. ↩

3. תלמוד בבלי, שם. וראה 'מגן אברהם', אורח חיים, סימן קנ"ו, סעיף קטן ב'. ↩

4. פרק מ"ד, פסוק א'. ↩

5. ראה תניא, שער הייחוד והאמונה, פרק ו'. ↩

6. שמות, פרק ד', פסוק כ"ב. ↩

7. בראשית, פרק ב', פסוק ב'. ↩

8. שמות פרק כ', פסוק ט'. ↩