ניצחון האור

קרב ותוצאה

במהלך מסעו של יעקב לארץ ישראל, הוא חוצה את נחל יבוק. בלילה יעקב נזכר שהוא שכח כמה חפצים מעברו השני של הנהר וחוזר לקחתם. שם הוא נתקל באיש שבהמשך מתברר כ"שרו של עשיו"¹, והשניים נאבקים כל הלילה. במהלך ההתגוששות יעקב נפצע, אך הוא לא נכנע, ואף מנצח במאבק עם האיש. כאשר מתחוור ליעקב שמדובר במלאך, הוא מסרב לשחרר אותו ודורש ממנו ברכה. המלאך מגלה ליעקב כי הקדוש-ברוך-הוא מעניק לו שם חדש - "ישראל", ומסביר ששם זה ניתן לו על שם יכולתו המיוחדת - "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".

שואלים על כך מפרשי התורה: מה פשר המילים "שרית עם אלוקים" - איזו "שררה" תיתכן כאשר מדובר בעימות "עם אלוקים"? ובמילים אחרות: האם ייתכן שנברא, צדיק ככל שיהיה, יהיה 'שורר' ומושל על האלוקות?

העלם והסתר

על פי תורת החסידות, שני שמותיו של יעקב, מייצגים שתי רמות בעבודת ה', בהקבלה לדרגות הרוחניות של יעקב אבינו, לפני המאבק עם שרו של עשיו - ואחריו.

יעקב אותיות: יו"ד עקב. העקב הוא תחתית הגוף, ושם זה מסמל מצב של צמצום בהארה הרוחנית בעולם, הנובע משם "אלוקים" (השם של מידת הגבורה והצמצום²) שמצמצם ומעלים על השפע העליון. לאמיתו של דבר, אורו של הקדוש-ברוך-הוא מאיר תמיד באותה עוצמה, כדברי הנביא מלאכי:³ "כי אני ה' לא שָׁניתי". עם זאת, כפי שהמציאות נתפסת בעינינו, יש גם מצבים של העלם וחושך רוחני.

בזמנים כאלה, יש ל'יצר הרע' תוספת כוח במאבק מול הנפש האלוקית, וכדי לנצח אותו יש צורך במאמץ יֶתר כדי להתגבר על הרצונות והמאוויים הגופניים. זו המשמעות הסמלית של המאבק בין יעקב אבינו ל"שרו של עשיו".

המעבר ל"ישראל"

בסיום הקרב, למרות ניצחונות נקודתיים של מלאכו של עשיו, יעקב שורד ואף מנצח. בכך הוא הופך ל'שר ומושל' על "אלוקים" כסמל של גילוי רוחני מצומצם. יתר על כן, המלאך אף מעניק לו את הכוחות הדרושים כדי לנצח גם בניסיונות עתידיים. לכן, בסיום המפגש-קרב עם המלאך, הקדוש-ברוך-הוא מעניק לו את שמו החדש "ישראל". וזאת, כי בניצחונו במאבק זה, יעקב הוכיח שבכוחו לגבור על קשיים הנובעים ממצב של גילוי רוחני מועט, ולהתחבר עם שם הוי"ה המאיר ללא כל צמצום והגבלה.

גם אנחנו, לפני בוא הגאולה, שרויים במצב של חושך והסתר. כאשר נתייגע בעבודת ה' ונתגבר על הרצונות והתאוות הגשמיות, נזכה להתעלות מעל הסתר הפנים והצמצום, ולמצוא את אור ה' בעולם.

כך נקרב את ימות המשיח, העידן בו יאיר בעולם אור אלוקי אינסופי שיציף את כל היקום, כמאמר הנביא:⁴ "כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים".

1. בראשית רבה, פרשה ע"ז, פיסקא ג'. ↩

2. ראה תניא, שער הייחוד והאמונה, פרק ו'. ↩

3. פרק ג', פסוק ו'. ↩

4. ישעיהו, פרק י"א, פסוק ט'. ↩