השורש הרוחני והעולם הגשמי

כוחות מנוגדים

פרשת השבוע מתארת את חזרתו של יעקב מחרן לארץ כנען. כששומע יעקב שעשיו נערך לקראתו, הוא מתכונן בשלוש דרכים: דורון, תפילה ומלחמה. לאחר מכן השניים נפגשים, ויעקב מציג לפני עשיו את משפחתו ומשתחווה לפניו שבע פעמים.

יעקב, 'האיש התם, היושב באוהלה של תורה'¹, מייצג את צד הקדושה, ואילו עשיו, העסוק בציד ובשפיכות דמים, מייצג את צד הטומאה. עשיו מוגדר "איש שדה"² - אדם הקשור במהותו לרשות הרבים. לפי הפנימיות, 'רשות היחיד' מסמלת את הקדושה, שבה שורה "יחידו של עולם"³, ואילו 'רשות הרבים' מבטאת מקום שבו האלוקות אינה גלויה.

נשאלת השאלה: איך ייתכן שיעקב, נושא דגל הקדושה, יחלוק כבוד ואף ישתחווה לעשיו, המסמל את הרוע בעולם?

היתרון של עשיו

מוסבר בתורת החסידות כי שורשו הרוחני של עשיו גבוה ונעלה ביותר⁴, ודווקא משום כך קשה להביא אותו לידי ביטוי בעולם הנחות שלנו, שאין בו כלים להכיל אור נשגב כל-כך. לכן הקדושה שממנה נמשך עשיו לא חדרה בו, ובפועל הוא בחר ברע.

יעקב היה מודע לכוחות הנדירים של עשיו, וקיווה כי בהכוונה נכונה ניתן יהיה לרתום אותם להפיכת העולם לטוב יותר - בתנאי שיעקב יהיה המוביל ועשיו המובל, ולא להיפך.

בירור עתידי

לעשיו, כ"איש שדה", יש יכולת להיות מעורב ומשפיע בעולם, ולכן גם יצחק סבר שראוי שהוא ימשיך את דרכו ויקבל את הברכות. אך גם יעקב למד להשפיע בעולם, דווקא מתוך יגיעתו בתורה, ולכן סיבב הקדוש-ברוך-הוא שרבקה תוביל את האירועים כך שיעקב יזכה בברכות.

יעקב, שתפיסת עולמו עוצבה מהתורה, הוא שאמור להוביל את עשיו ולרתום את כוחותיו לקדושה, שכן התורה היא המפה והמצפן בדרך אל היעד.

לכן מציג יעקב בפני עשיו את רכושו ואת משפחתו, ואף משתחווה לו - כדי לאותת לו בדרכי שלום שגם הוא מעורב בעולם⁵, ושלכן הוא זה שצריך להוביל את השילוב ביניהם.

למרבה הצער, מיד לאחר המפגש הם נפרדים. עשיו אינו מקבל את מרותו של יעקב, כי בשלב זה עשיו לא 'כלי' ואינו מתבטל בפני יעקב, הוא עדיין לא הגיע לנקודת המהפך מטומאה לקדושה. בירורו יתרחש רק בביאת המשיח, כמו שנאמר⁶: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה".

1. ראה בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ז, ובתרגום אונקלוס ובפירוש רש"י שם. ↩

2. בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ז. ↩

3. ראה תניא, ליקוטי אמרים, סוף פרק ל"ג. 'באר מים חיים', פרשת חיי שרה, פרק כ"ד, פסוק ל"ב (דיבור-המתחיל "ויבא"). ↩

4. ראה 'תורה אור', פרשת וישלח, דף כ"ד, א'. ↩

5. ראה גם לעיל בדרשה 'המגמה שמאחורי המחוות'. ↩

6. עובדיה, פרק א', פסוק כ"א. וראה גם פירוש רש"י לבראשית, פרק ל"ג, פסוק י"ד. ↩