חשש שנובע מענווה

איחוד מחודש

בתחילת פרשתנו מסופר על האיחוד מחדש בין האחים התאומים יעקב ועשיו לאחר נתק של שנים.

יעקב יוצא מארם נהריים לעבר ארץ כנען, ובדרך נודע לו שעשיו יוצא לקראתו עם ארבע מאות לוחמים. לכן הוא מתכונן למפגש עם עשיו בשלושה כיוונים. "דורון" - הוא שולח לעשיו במתנה עדר של מאות בעלי-חיים כדי לרכך את ליבו. "תפילה" - יעקב מתפלל לקדוש-ברוך-הוא שיציל אותו ואת משפחתו מעשיו אחיו. ו"מלחמה" - יעקב מחלק את אנשיו לשני מחנות ומכין אותם למלחמה.

בתפילתו אומר יעקב: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות". מוסבר על כך במפרשי התורה¹ שיעקב חשש כי כל הניסים והטובות שהקדוש-ברוך-הוא עשה אִתו, עלו לו בזכויות ובמעשים הטובים שצבר במשך כל השנים. לכן, הוא מוצא לנכון לבקש: "הצילני נא מיד אחי, מיד עשיו, כי ירא אנוכי אותו". יעקב חושש כי אחרי כל הטוב שה' נתן לו, לא נותרו לו זכויות להינצל מפני הסכנה הנוכחית.

הביאור מבוסס על דברי רבי ינאי בתלמוד:² "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושים לו נס, ואם עושין לו נס - מנכין לו מזכויותיו".

ונשאלת השאלה: הרי לא מדובר באדם רגיל אלא ביעקב אבינו, "בחיר האבות"³, אם כן, למה הוא רואה את עצמו קטן, וחושב שאין בידו מספיק זכויות כדי להינצל מעשיו המבקש להורגו?

"קרבת אלוקים"

מוסבר על כך בספר התניא⁴, כי ככל שאדם זוכה לחסדים ולשפע אלוקי בצורה תכופה יותר ובמידה רבה יותר, כך עליו להיות יותר שפל-רוח ויותר קטן בעיני עצמו. וזאת, כי כל חסד וחסד שהקדוש-ברוך-הוא עושה לאדם הוא בבחינת "קִרבת אלוקים", ועליו להיות שפל-רוח יותר, שהרי כדברי הזוהר⁵ "כולא קמיה כְּלֹא חשיב" (- הכול נחשב לפני הקדוש-ברוך-הוא ל'לא' - לא-כלום, אפס) וכל מי שהוא יותר "קמיה" (לפניו, לפני הקב"ה) הוא יותר "כְּלֹא".

וזהו שרמַז הכתוב: "קטונתי מכל החסדים" - יעקב היה קטן מאוד בעיני עצמו מחמת ריבוי החסדים שנעשו לו, כי כל חסד ו"קִרבת אלוקים" שהושפעו לו, גרמו לכך שיעקב יהיה קטן יותר בעיניו. לכן חשש יעקב שמא הוא אינו ראוי להינצל מיד עשיו.

גם אצל אברהם אבינו מצינו כי ריבוי ההשפעה והחסד להם זכה מלמעלה, גרמו לו הבנה עמוקה יותר של אפסיות הנבראים לעומת הבורא הבלתי מוגבל, כפי שהצהיר אברהם: "ואנוכי עפר ואפר"⁶.

להכיר בקטנות ולהתברך

דווקא הניסים והטובות שהעניק הקדוש-ברוך-הוא ליעקב בשפע, גרמו לו להרגיש 'קטן' יותר מול העוצמה שגלומה באור האלוקי.

נשתדל גם אנחנו להפנים, כי שפע החסדים היורד אלינו מלמעלה הוא אות לקירוב אלוקי עוצמתי אלינו הקטנים. הכרה זו תגרום לנו גם להתייחס לכל אדם בכבוד ומתוך שפלות רוח. וכאשר נלך בדרכיו של יעקב אבינו, נזכה לעוד שפע ואור אלוקי ולהצלחה בגשמיות וברוחניות.

1. בראשם רש"י על הפסוק. ↩

2. מסכת שבת, דף ל"ב, עמוד א'. ↩

3. בראשית רבה, פרשה ע"ו, פיסקא א'. ↩

4. איגרת הקודש, סימן ב'. ↩

5. ראה זוהר, חלק א', דף י"א, עמוד ב'. ↩

6. בראשית, פרק י"ח, פסוק כ"ז. ↩