רפואת הנפש וטהרת הלב

למה הטורפים אסורים?

פרשתנו עוסקת בהרחבה בדיני המאכלים המותרים, והמאכלים האסורים, ומתוכם נלמדת העובדה, שרק בהמות שיש להן את סימני הטהרה של “מפרסת פרסה ומעלת גרה” - מותרות, וכך נוצרת, למעשה, חלוקה בין חיות טורפות שנאסרו באכילה, לחיות שניזונות מצמחים ומעשב שהותרו, כפי שהוסבר בדרשות הקודמות לפרשתנו.

ואולם, למרות שהחלוקה ברורה, עדיין לא הובהר מספיק מדוע באמת אכילת בעלי-חיים טורפים אסורה, ואילו אכילת בעלי-חיים צמחוניים מותרת?

לא הגוף לבדו

הרמב”ן¹ פירש, שדמם ואיבריהם של בעלי-חיים אסורים - מזיקים מבחינה בריאותית, וגם מביאים למידות רעות ולאכזריות בנפש האדם האוכל אותם.

דווקא דברי הרמב”ן על הנזק הבריאותי שנגרם מאכילת חיות טורפות, דורשים הסבר:

ראשית, אם נתבונן בגויים שסביבנו, שאינם מצווים להימנע מאכילת מאכלות אסורים, לא נראה הבדל בריאותי בינם לבינינו.

שנית, והקושי הזה גדול יותר: וכי התורה היא ‘ספר רפואה’ עם הדרכות כיצד לשמור על בריאות הגוף? הרי תורתנו היא תורה קדושה ונבדלת ונעלית מהעולם, שמקורה בעליונים וניתנה לנו על ידי הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו. אם כן, איך ייתכן שציוויי התורה נועדו רק כדי לשמור על בריאותו של גופנו החומרי!!

לשמור על שלימות הכלי

מתוך הנחה שהתורה לא נועדה לשמש כ’ספר רפואות’ לגוף, אלא להיות ‘ספר רפואה’ לנפש, יש לומר שבאיסור לאכול חיות טורפות, התורה לא מזהירה אותנו מפני קלקול הגוף - אלא הכוונה בעיקר לנפש, ככתוב: “אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם!"

על רפואת הנפש, ביקש גם דוד המלך בתהילים: “לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ, וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי"² - דוד המלך לא ביקש גוף בריא אלא לב טהור ורוח של קדושה.

המאכלים האסורים גורמים לעיוותים ולטומאה בנפש האדם, ואלה מביאים קלקולים, תאוות ומחשבות רעות. האוכל שאנו אוכלים, נבלע באיברים והופך להיות חלק מאיתנו. לכן, עלינו להיזהר לא להכניס לגופנו שמשמש כלי לעבודת ה’, מזון אסור שֶׁיַּטֶה את לבבנו מדרך הישר.

יהי רצון, שנזכה ל”לב טהור” ולא ניתן לשום מאכל או משקה לא-כשר לפגום בנפשנו - “וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי".

1. לויקרא, פרק י”א, פסוק י”ג, בדיבור-המתחיל “ואת אלה תשקצו מן העוף”. ↩

2. תהילים, פרק נ”א, פסוקים י”ב-י”ג. ↩