'חטאת' על חטא שלא היה

למה רק איל ועגל?

היום השמיני שבא לאחר ‘שבעת ימי המילואים’, היה יום חנוכת המשכן. היה זה יום חגיגי ומיוחד, בו התחילו הכוהנים בפועל את עבודתם במשכן. כמובן, הכהן הראשון שניגש לשרת בקודש הוא אהרן הכהן הגדול שנצטווה ממשה רבינו להקריב עגל ל’קורבן חטאת’ ואיל ל’קורבן עולה’.

ונשאלת השאלה:

במהלך ‘שבעת ימי המילואים’ הקריבו מדי יום, פר בן בקר לחטאת, איל לעולה ואיל לשלמים¹. אם כן, מדוע דווקא ביום החגיגי של תחילת העבודה במשכן, אהרן הקריב רק איל לעולה ועגל לחטאת?

מנחת ו’שלמי כהן’

להבהרת הדברים, יש להקדים כי ב’קורבן מנחה’ של כהן, נאמר: “וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן, כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל²”. מוסבר על כך במפרשים³ כי הסיבה לכך ש’מנחת הכהן’ עולה כליל, היא משום שמהמנחה היו קומצים רק מעט למזבח, ואילו שאר המנחה הייתה נשארת לכוהנים. ואם גם ב’מנחת כהן’ רק מעט מזעיר היה עולה על גבי המזבח, ואילו השאר היה ניתן לכהן, הרי זה כאילו הכהן לא הקריב דבר. לכן נקבע ש’מנחת כהן’ תעלה כולה למזבח. מכאן אנו לומדים⁴ כי בשונה מ’קורבן שלמים’ רגיל, שחלק חשוב ממנו נאכל על ידי מביא הקורבן, ‘שלמי כהן’ לא נאכלים לכהן - אלא עולים כליל על גבי המזבח.

הקרבת ה’שלמים’ לאורך כל ימי ה’מילואים’, הייתה כדי לאכול אותם ולשמוח בהם. אם כן, אין טעם שאהרן יביא ‘קורבן שלמים’ ביום השמיני, שכן כעת מדובר ב’קורבן כהן’ רגיל שאינו נאכל, אלא עולה כליל על גבי המזבח.

ואילו את האיל ואת העגל, הביא אהרן ביום הראשון לעבודתו במשכן, אחרי שבעת ימי הלימוד והאימון, ככפרה על עוון העגל. בתחילה הקריב אהרן את העגל לכפרת העוון, ולאחר מכן הקריב את העולה - כדי לשוב ולהידבק בקדוש-ברוך-הוא.

אלא שלפי זה יש לתמוה:

קורבנו של אדם שעבד עבודה זרה בשוגג, הוא “שעיר עיזים לחטאת”⁵. אם כן, מדוע הביא אהרן “עגל לחטאת” ולא שעיר עיזים?

ועוד יש לתמוה:

בכל ימי ה’מילואים’, הביא אהרן “פר בן בקר לחטאת”. אם כן, מדוע ביום השמיני הוא מביא דווקא עגל?

אהרן לא חטא

ההסבר הוא, שלאמיתו של דבר, אהרן כלל לא חטא בחטא העגל⁶, ובוודאי שלא חטא חמור כעבודה זרה. ועם זאת, כיון שהיו לו יד ורגל בחטאם של ישראל, הוא נדרש להביא כפרה. ואולם, העגל שהביא אהרן לא היה ‘קורבן חטאת’ רגיל, אלא מעין דורון לקדוש-ברוך-הוא כדי שתהיה עבודתו רצויה לפני ה’⁷. לכן אהרן הביא איל ועגל תמימים, כדי לומר שבתמימותו היה לו קשר לעוון העגל ולא בכוונה, ובאותה שעה היה כעגל צעיר שלא מבחין בין ימינו לשמאלו, ועל כך הוא מבקש כעת כפרה מאת ה’.

1. ראה לעיל בפרק ח’. ↩

2. ויקרא, פרק ו’, פסוק ט”ז. ↩

3. הרמב”ם ב’מורה נבוכים’. דעת זקנים לפרק ו’, פסוק ט”ז. ↩

4. נראה שלדעת האברבנאל, כל ‘קורבן כהן’ עולה כליל. ↩

5. ראה במדבר, פרק ט”ו, פסוק כ”ד, ורש”י שם. ↩

6. ראה גם בדרשות לפרשת ‘כי-תשא’. ↩

7. על פי ‘תורת כהנים’ ט, ג: “מלמד שאמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, אף-על-פי שנתרצה המקום לכפר על עוונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן. שלח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש, שמא ישנאך בביאתך למקדש”. ↩