סוד סימני הכשרות

למה זה אסור וזה מותר?

על דיני הכשרות של חיות ובהמות, נאמר בפרשתנו: “דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה, אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ”.

כלומר, התורה מתירה לבני ישראל לאכול בשר בהמות, אבל רק מסוג מאוד מסוים - בהמות שבכף-רגלן יש פרסה שטוחה, שבאמצע נחתכת לשניים על-ידי חריץ קטן. ובנוסף, הן לא לועסות ובולעות את מאכלן בפעם אחת, אלא בולעות, מעכלות, ושבות ומעלות אותו ללעיסה חוזרת ארבע פעמים.

וצריך להבין: מה טעם ההלכה הזאת, וכי איזה הבדל יש בין בשר בהמה ש”מפרסת פרסה ומעלה גרה” לכזו שאין לה את הסימנים הללו? ולמה ההבדל בין שני הסוגים משמעותי עד-כדי-כך שהאחד הותר באכילה והשני נאסר?

טעם האיסור

ההסבר הוא, שאכן אין קדושה מיוחדת בפרסה השסועה או בהעלאת הגרה כשלעצמן. ואולם שתי התכונות הללו, הן סימנים המעידים על כך שהבהמה איננה חיה טורפת.

לחיות טורפות, יש אצבעות עם ציפורניים חדות בכפות רגליהן, שעוזרות להן לתפוס את טרפן. בנוסף, לחיות טורפות יש גם שיניים חדות וחזקות, שמאפשרות להן לטרוף חיות אחרות. בעזרת השיניים הללו, הן גם לועסות את מזונן היטב ובולעות אותו בבליעה אחת.

לעומתן, לבהמות שניזונות מצמחים ומעשב, אין ציפורניים חדות אלא פרסות שטוחות המסייעות להן ללכת על הארץ, וגם השיניים של הבהמות הללו אינן חדות מספיק כדי לטחון את האוכל כראוי¹, לכן הן צריכות לעכל אותו שוב ושוב, עד שהוא נבלע במעיהן.

בהמות ללא תכונות רעות

חסד עשה עימנו הקדוש-ברוך-הוא שאסר עלינו לאכול את החיות הטורפות. שכן, חיות שטורפות עצמות בשר ודם, בשרן יבש וקשה למאכל, לעומת בהמות שאינן טורפות - שמזונותיהן מצויים להן בכל מקום, ובשרן הוא שמן ומדושן.

סיבה נוספת לאיסור לאכול בשר חיות טורפות, היא העובדה שטבע בעלי-החיים הטורפים הוא רוע ואכזריות, והאוכל מבשרם של הטורפים, נולדות בנפשו תכונות של רוע ואכזריות, ולכן התירה לנו התורה לאכול רק בהמות מעלות גרה ומפריסות פרסה - שהן בהמות שאינן טורפות.

יהי רצון שנזכה תמיד להקפיד על שמירות הכשרות ולהיות בעלי מידות טובות.

1. כדברי חכמינו זיכרונם לברכה (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ”ט, עמוד א’): “כל בהמה שמַעֲלָת גרה, בידוע שאין לה שיניים למעלה וטהורה”. ↩