אמצעי זיהוי שאינם נראים

במה נשתנו העופות?

בפרשתנו מונה התורה את העופות הטמאים, האסורים באכילה. התורה מפרטת את שמות העופות הללו, אך לא נאמר מהם סימני הזיהוי שלהם. ואולם בתלמוד¹ ניתנו כללים מזהים, לקבוע מהו עוף טהור ומהו עוף טמא - “אמרו חכמים: כל עוף הדורס - טמא, כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף - טהור”².

ונשאלת השאלה:

מדוע בבהמות ובדגים, התורה נתנה סימני כשרות ברורים, ואילו בעופות מופיע פירוט של שמות העופות הטמאים בלבד ללא פירוט הסימנים?

מדוע לא כתבה התורה סימני טהרה ברורים גם בעופות והוצרכנו לעזרתם של חכמי התלמוד כדי לדעת מה הם סימני הטהרה בעופות?

אצבע, זפק וקורקבן

ביאור הדברים:

סימני הטהרה נועדו לעזור לנו להבחין בין החיות הטורפות והאכזריות האסורות במאכל, לבין החיות הצמחוניות המותרות באכילה. והעיקרון הזה חוזר על עצמו גם בסימני הטהרה של העוף.

עופות דורסים, לא משתמשים ברגליהם כדי ללכת על הארץ, לעומת העופות שאינם דורסים המלקטים זרעים מן הקרקע. לכן לעופות שאינם דורסים, יש אצבע אמצעית ארוכה יותר מזו של העופות הדורסים, כדי שיוכלו ללכת בקלות על הקרקע³.

לעופות בכלל אין שיניים, ולכן העופות שאינם דורסים, הניזונים בעיקר מזרעים, בקצה הוושט שלהם ישנו זפק שהוא מעין חלל, בו מתרככים הזרעים. גם בתוך הקיבה, בקורקבן, יש להם מעין כיס שצידו הפנימי קשה מחוספס ומועיל לטחינת הזרעים הקשים. לכן דווקא עופות שיש להם אצבע יתירה וזפק, והקורקבן שלהם נקלף - כשרים למאכל⁴, לעומתם העופות הדורסים כאשר תופסים את טרפם, הם משתמשים במקור החזק שלהם ובציפורניהם החדות כדי לתפוס ולחתוך את הבשר ובך מקילים על עיכולו, ואין להם זפק אלא המזון עובר ישירות לקורקבן הקשה שבו יש מחיצות קשות שמסייעות במעיכה של המזון, ובכך הבשר מועבד היטב לפני שהוא ממשיך לקיבה. (ולכן הקורקבן שלהם אינו נקלף כמו בעופות הכשרים).

סימנים קשים לזיהוי

כאמור, סימני הטהרה בבהמות, בדגים ובעופות, נאמרו כדי להקל על ההבחנה בין החיות הטהורות, לבין החיות האסורות באכילה. סימני הטהרה בדג, הם חיצוניים וניכרים לעין - סנפיר וקשקשת. גם בסימני הטהרה של הבהמה ניתן להבחין בקלות - פרסות שסועות הן דבר בולט לעין, ואם נתבונן בבהמה אוכלת, נראה גם האם היא “מעלת גרה”.

לעומת זאת, סימני הטהרה בעוף, קשים בהרבה לזיהוי, שכן הזפק והקורקבן נמצאים עמוק בתוך מערכת העיכול של העוף. לכן כתבה התורה את הדרך הנוחה ביותר לזיהוי העופות הכשרים - באמצעות פירוט העופות הטמאים, כדי שנדע אילו עופות עלינו להימנע מלאכול, וממילא מובן כי כל שאר העופות מותרים⁵.

1. תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ”ט, עמוד א’. ↩

2. יצוין, כי הסימנים הללו אינם מוחלטים, ויש עופות יוצאים מן הכלל. ↩

3. עפ”י שיטת הר”ן והרא”ה המפרשים “אצבע יתירה” - אצבע גדולה יותר (מאירי). ↩

4. עפ”י ‘שיחת חולין’ על מסכת חולין. ↩

5. ראו גם בספר דברים, פרק י”ד. ↩