עצמך תחילה

תעריף קבוע

חלקה השני של פרשתנו עוסק ב'ערכין' - הערכה כספית של נדבה לבית המקדש, וכן בפדיון קודשים - מעשר, הקדש, בכור ומעשר בהמה¹.

המקרה הראשון בדיני 'ערכין' עוסק באדם שהתחייב לתרום לבית-המקדש את ערכו של אדם מסוים. הערך אינו נקבע לפי שווי מסחרי או רגשי, אלא לפי תעריף קבוע - התלוי בגילו של האדם המוערך, והאם מדובר באיש או באישה.

גילוי בניגון

"שבעים פנים לתורה"², ותורת החסידות מעניקה לפשט הכתובים מבט עמוק. כדי להבין את סוגיית 'ערכין', נתבונן במעשה חסידי מפורסם³.

החסיד רבי הלל מפאריטש, מגדולי חסידי חב"ד בדורות הראשונים, נולד לאב שהיה חסיד צ'רנוביל, והסתופף בצל רבי אברהם דוב מאווריטש ורבי מרדכי מצ'רנוביל. אך כשלמד את ספר התניא, נפקחו עיניו, והחליט ללמוד וללמד את חסידות חב"ד⁴.

רבי הלל ביקש לפגוש את האדמו"ר הזקן, ונסע לעיירות שבהן עמד לבקר, אך בכל פעם הגיע אחרי שהרבי כבר עזב. לבסוף, התחכם והגיע לכפר שהרבי עמד לבקר בו - טרם בואו.

אך רבי הלל לא הסתפק בכך. מחשש שגם הפעם לא יצליח להיכנס לחדרו של הרבי, התגנב דרך חלון לחדר שהוכן עבור הרבי, והתחבא מתחת לספה. במוחו הכין שאלה חמורה במסכת 'ערכין', כדי לעמוד לפי תשובתו של הרבי על גדולתו.

כשהרבי נכנס לחדר, שמע רבי הלל את הרבי אומר בנעימה הקדושה המיוחדת לו: "כאשר יש לאברך שאלה במסכת 'ערכין', עליו להעריך את עצמו תחילה"⁵ [ורק אחר-כך יבוא וישאל].

רבי הלל, שעוד לא הספיק לצאת ממקום מחבואו תחת הספה, התעלף. וכשהתעורר וקם מעלפונו, הרבי כבר עזב את הכפר.

(רבי הלל זכה לנסוע אל אדמו"ר האמצעי ואל ה"צמח צדק", אך את אדמו"ר הזקן לא ראה מעולם - רק שמע את קולו הקדוש באותה הזדמנות).

כולנו שווים

המסר העולה מן המעשה, הוא עוצמתי ביותר. כאמור, החידוש בדיני 'ערכין' ובסדר הכללים המפורט בפרשתנו, הוא שבהערכת נדבות למקדש, הערך נקבע לפי גיל האדם המוערך בלבד, ולא לפי השכלתו או מעמדו הגשמי או הרוחני.

זהו המסר הגלום בתשובת בעל התניא. עלינו להעריך את עצמנו ולהתמקד קודם-כל במה שיש לנו. כך לא נתפנה לחקור את מצבם של אחרים. לכולנו, "מחוטב עציך ועד שואב מימיך"⁶, יש אותו ערך בעיני בורא העולם. לפעמים, אנו מתנשאים על אחרים, ולפעמים מגמדים את עצמנו. אך שתי דרכים אלו אינן נכונות. עלינו להתמקד בעצמנו, למנף את עצמנו ולא להנמיך את האחרים. אנו בני מלך, ובעיני ה' אנו מושלמים⁷.

1. ראה ויקרא, פרק כ"ז, פסוקים א'-ל"ד. ↩

2. זוהר, חלק ג', דף רכ"ג, עמוד א'. במדבר רבה, פרשה י"ג, פיסקא ט"ז. ↩

3. 'תורת מנחם - רשימת היומן', עמודים שפ"ב-שפ"ג. ↩

4. 'ראשי פרקים' מתולדות רבי הלל, בתחילת ספר 'פלח הרימון'. ↩

5. נוסחה אחרת: אדמו"ר הזקן נכנס לחדר להתפלל תפילת מעריב, ואמר בניגון: "יש לאברך קושיא ב'ערכין'. אילו היה יודע שזה "דבר ה'" - לא היה מַקשה קושיא. אלא ש[האברך] אינו יודע ככל אודות העניין של "דבר ה'" ('תורת מנחם - רשימת היומן', עמוד שפ"ב). ↩

6. דברים, פרק כ"ט, פסוק י'. וראה 'ליקוטי תורה', פרשת ניצבים, דף מ"ד, א'. ↩

7. על-פי 'תורת מנחם', חלק א', עמודים 208-209. 'ליקוטי שיחות', חלק כ"ב, עמודים 171-172. ↩