המשוואה הנכונה

כפל משולש

פרשתנו פותחת בפסוק "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", וממשיכה ומפרטת כי אם כך נעשה, גשמי ברכה יֵרדו בזמנם, ויצמיחו תבואה ופירות טובים ומזינים. התורה מוסיפה עוד ברכות רבות, וביניהן ההבטחה לשלום ושלווה לעם ישראל, ללא מלחמות ומריבות עם עמי האזור, מתוך שגשוג ועוצמה כלכלית, מצב שאכן התקיים בימיו של שלמה המלך¹.

הפסוק הפותח, זכה לפרשנות רחבה ומסועפת, אך אנו נתמקד כאן בכפילות שיוצר הכתוב².

כידוע, התורה 'חסכנית' במילים, וכל אות וכל תג מדויקים בתכלית. אם כן, מהי המשמעות של כפל הלשון על הליכה בחוקים, שמירת המצוות, והעשייה של כל אלו?

ארגז הכלים

תורת החסידות רואה בפסוק זה, הדגשה ובחינה של כל ההיבטים הנפשיים - ובעקבותיהם גם המעשיים - בחייו של היהודי.

בספר התניא³, מבאר האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, כי לכל אחת משתי הנפשות השוכנות בקִרבנו, הנפש האלוקית והנפש הבהמית, יש שלושה 'לבושים' שהם שלושה כלי-שרת וביצוע: מחשבה, דיבור ומעשה. הנפש האלוקית למשל, משתמשת ביכולות הללו בשעה שהיהודי חושב, מדבר או עוסק בענייני תורה ומצוות.

במחשבה, בדיבור ובמעשה

וכך הפסוק מתייחס ליכולות וכלי הביטוי השונים של האדם⁴:

"אם בחוקותי תלכו" - לבוש המחשבה. היכולת האינטלקטואלית, היא ההליכה מדרגה לדרגה, בהשגת גדולת הבורא בעיון השכל, שעל-ידה יבוא האדם לדבוק בבורא יתברך. וככל שתִגדל ההתבוננות - כך יזכה האדם להתרומם לדרגות נשגבות יותר.

"ואת מצוותי תשמרו" - כוח הדיבור. התורה מְצַוָה אותנו להשתמש בפינו בזמן לימוד התורה⁵. כדי לא להשאיר את ההתבוננות בגדולת ה' כתוכן שכלי גרידא, המנותק מהוויית האדם, וכדי לבוא להכרה אמיתית באחדות הבורא - יש לשנן ולבטא את אותיות התורה והתובנות האלוקיות העמוקות בדיבור בפה⁶.

"ועשיתם אותם" - לבוש המעשה הנוגע לביצוע המצוות בפועל. ועל-ידי קיום המצוות בפועל ממש, נמשך לעולם אור אלוקי נעלה ביותר.

1. מלכים א', פרק ד', פסוקים ד'-ה'. דברי-הימים א', פרק כ"ב, פסוק ט'. ↩

2. ראה בהרחבה בפירוש 'אור החיים', 'כלי יקר', ועוד. ↩

3. ליקוטי אמרים, פרק ד'. ↩

4. על-פי 'ליקוטי תורה', פרשת בחוקותי, דף מ"ח, ג'-ד'. וראה גם 'אור התורה' (לאדמו"ר הצמח צדק), דברים, כרך ב', פרשת עקב, עמוד תפ"ט. ↩

5. שמות, פרק י"ג, פסוק ט'. וראה שולחן ערוך הרב, יורה דעה, הלכות תלמוד תורה, פרק ב', הלכה י"ב. ↩

6. ראה גם בספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ל"ז. ↩