בתנועה מתמדת

מהי המשמעות של "והתהלכתי"?

פרשתנו מפרטת את הברכות הנפלאות שיבואו על בני ישראל אם יבחרו ללכת בדרך החיים, ולשמור את מצוות התורה, ולעומת זאת, את ההשלכות החמורות של בחירה בדרך ההפוכה. כך, למשל, אומרת התורה, כי אם בני ישראל ישמרו את חוקות הבורא, יהיו בארץ גשמים בְּעִתָּם ומזון לשובע, אויבי ישראל יפלו לפניהם, והקדוש-ברוך-הוא יהיה קרוב לעַמו. ואילו אם בני ישראל לא ישמרו את ציוויי התורה, תהיינה מחלות ומגיפות, רעב ובצורת, ואויבי ישראל יכניעו אותם, חס ושלום.

עניין השכנת והשראת השכינה במחנה ישראל, הוזכר כבר מספר פעמים בחומש הקודם, ספר "שמות", כאשר הקדוש-ברוך-הוא ציווה את העם לבנות לו משכן, כמו שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"¹.

לכן, המפרשים תמהים, מה עניינה של ההבטחה האלוקית באותו תוכן ממש - "והתהלכתי בתוככם" - המופיעה כאן?

שאלה נוספת בהקשר זה² מתייחסת לניסוח הברכה: מדוע נאמר כאן "והתהלכתי", ולא בנוסח הקצר והפשוט יותר: "והָלַכְתִּי"?

גלגל שלא נעצר

תורת החסידות, מרבה לעסוק בנפש היהודית - ומלמדת, בין השאר, כי מבנה ופעולות הנפש, קשורים בשתי 'תנועות' רגשיות מרכזיות, הקיימות בעבודת ה' של כל אחד ואחת מישראל³. התנועה האחת היא 'רצוא' - תנועה תמידית של חוסר מנוחה, והיא תשוקת הנפש האלוקית להתחבר למקורה ולשורשה העליון, ונובעת מאהבת ה' עד כלות הנפש. והשנייה היא 'שוב' - השיבה והחזרה לעבודת ה' בעולם הזה, כאשר האדם מנתב את האורות ואת האנרגיה ללימוד תורה וקיום מצוות במעשה בפועל.

מגמות ה'רצוא ושוב', הן מעין גלגל שנע ללא סוף. כשם ש"מצוה גוררת מצוה"⁴, כך גם תנועת התשוקה לאלוקות הבאה לידי מימוש וקיום מעשי של מצוות התורה, חוזרת ומתעוררת ברצון לדבוק ב"נותן התורה". כך נמשך ה'גלגל', ונע במחזוריות שאין לה הפסק.

בכוח האהבה המסותרת

זוהי המשמעות של ההבטחה המיוחדת הזו - ה'התהלכות' מתייחסת לרצף ההליכות. כלומר, לא די בהתלהבות שחולפת ועוברת אחרי מימושה ואינה גורמת לשינוי שטווח השפעתו ארוכה יותר. המצב הרצוי הוא, כאשר מימוש התשוקה מְשַׁנֶּה את תודעתו של היהודי העובד את ה', ומעודד אותו להמשיך ולערוג לרוחניות.

אלא שההצתה הראשונית של התהליך, מתחילה בבחירה בדרך הנכונה מבין האפשרויות שפורשׂ בפנינו הקדוש-ברוך-הוא. ההליכה בדרך הטובה של לימוד התורה וקיום המצוות, יכולה לעורר גם במי שמרגיש לכאורה 'מנותק', את האהבה המסותרת השוכנת בלב כל יהודי לבורא העולם.

1. שמות, פרק כ"ה, פסוק ח'. ↩

2. ראה ביאור בפירוש ה'ספורנו' לויקרא, פרק כ"ו, פסוק י"ב. ↩

3. 'ליקוטי תורה', פרשת מצורע, דף כ"ד, ג'. וראה שם, פרשת בחוקותי, דף מ"ה, ג'. ↩

4. מסכת אבות, פרק ד', משנה ב'. ↩