בעל התניאדווקא עכשיו
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"
ויקרא, פרק י"ח, פסוק ב'
חיבור למשמעות הרוחנית
פרשתנו, פרשת "אחרי מות", עוסקת בהרחבה בסדר עבודתו המיוחדת של הכהן הגדול במשכן ובמקדש ביום הכיפורים. החל מתהליך ההיטהרות וההתקדשות שלו, ועד כניסתו אל קודש-הקודשים. מהמאמץ הנפשי-פנימי שנדרש ממנו, ועד לכפרה הסופית על בני ישראל.
גם אותנו, כל בני ישראל, מְצַוָה התורה לענות את נפשותינו, ולכוון את רגשי לִבֵּנוּ לסליחה ומחילה, בחרטה על העבר וקבלה טובה על להבא, בתקווה לשנה חדשה, טובה ומתוקה יותר מקודמתה, שהרי "מעלין בקודש ואין מורידין"1.
ביום הכיפורים בכל שנה ושנה, קוראים בתורה בבוקרו של יום, את הפסוקים הללו העוסקים בסדר ההתנהלות בבית-המקדש, וחווים מחדש את הדברים. למרות שכעת אנו לא זוכים לקיום הדברים בפועל, הרי "תפילות כנגד תמידין תיקנום"2. באמצעות התפילה והקריאה בתורה, אנו מתחברים לדברים. אם לא במשמעות המעשית, אזי בצורה ובמשמעות הרוחנית.
עיתוי מפתיע
בתפילת מנחה, קרוב לשיא השיאים - תפילת נעילה - קוראים בתורה חלק נוסף של פרשתנו, העוסק באיסורי עריות3.
לכאורה, שאלו חכמי ישראל במשך הדורות, מה הקשר בין הנושא הזה לשעה העילאית המרוממת של יום הכיפורים אחרי חצות היום?
הרי ביום הכיפורים אנחנו כמלאכים, לובשים לבן, לא אוכלים ולא שותים, מענים את הגוף ומזככים את הנפש, תוך ניתוק מוחלט מההוויה הגשמית, ומדוע דווקא אז, בשעה כה נשגבת, קרוב לשיא - לתפילת 'נעילה' שבוקעת רקיעים וממיסה גם לב-אבן, ומסירה מכשול בין ישראל לאביהם שבשמים - אנו מתעסקים באתגרים ובסיטואציות כה נחותות?
הכוח לנצח
תורת החסידות מסבירה, כי אם נחיה את חיינו מתוך מוּדעות ש"אין עוד מלבדו"4, נבין כי לאמיתו של דבר, לא ניתן לחלק בין מצבי הנפש השונים. יהודי מחובר לבורא העולם, גם ברגעים המרוממים ביותר, וגם כשהוא נדרש להתמודד עם אתגרים מול דברים נחותים ביותר. היהדות היא דת האמת, והתורה היא "תורת חיים". וכשם שברור ליהודי החווה את רגעי ההוד של יום הכיפורים, שהקדוש-ברוך-הוא משגיח ושומר עליו, ונמצא עימו, כך ברור לו שגם בהתמודדויות הקשות ביותר בסתם יום של חולין באמצע השנה, כשהוא רחוק פיזית ותודעתית מבית-הכנסת, גם אז ודאי שבורא העולם איתו, ומעניק לו את הכוחות להתחזק ולנצח ברוח הציווי "ובחרת בחיים"5.
הזכרת איסורי העריות ביום הכיפורים, היא תזכורת שהקשר שלנו עם ה' נמשך בכל מצב, גם במאבק היומיומי, ולא רק ברגעי הוד. דווקא ביום הזה, שבו אנו מרגישים קִרבה עילאית לבורא, עלינו לקחת את התחושות הללו גם לחיי היום-יום, ולהיאבק ביצרים ובקשיים מתוך תחושת קִרבה לה'.