האש הפנימית
"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ"
ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ל'
ה"פתילה" של השכינה
יום הכיפורים מלמד אותנו, כי על-פי היהדות - אין דבר אבוד. גם אדם שחטא והתרחק מעשיית הטוב, וחש רחוק מאביו שבשמים - זוכה ביום הזה להזדמנות לפתוח דף חדש. העבר נסלח ומתכפר לו, וניתנת לו האפשרות להתחיל מחדש, מתוך אמונה עמוקה שגם הוא מסוגל לנהל את חייו על-פי הדרך שמציעה בפניו תורת ה' שהיא "תורת חיים".
כדי להבין את עומק העניין, יש להבין תחילה מהי מצוה ומהי עבירה. הקדוש-ברוך-הוא נמשל ל"אש אוכלה"1. כשם שהאש זקוקה לפתילה גשמית כדי להיאחז בה, כך השכינה 'בוערת' בעולם באמצעות 'אחיזה' במצוות המעשיות. כאשר יהודי מקיים מצוות ועושה מעשים טובים, הוא יוצר 'פתילה' שמחזיקה את האור האלוקי. אך כאשר האדם חוטא, ה'פתילה' נכבית - והאור האלוקי נעלם.
כאשר הפתילה נכבית, החשיכה משתלטת. וכך האדם שחדל לקיים מצוות, מאבד את החיבור הישיר לשכינה.
אבן-אש
ואולם, בכל מצב ניתן להדליק את האור מחדש. הדבר התגלה כבר כאשר משה רבינו ביקש מבורא העולם שיתגלה אליו, והקדוש-ברוך-הוא הסכים לכך, וגילה בפניו את י"ג מידות הרחמים, שהן מקור הסליחה. המעמד התקיים ב"נקרת הצור"2. ה"צור" הוא דימוי לאבן שאפשר להפיק ממנה אש גם לאחר שכבתה. בעוד שהאש הגלויה יכולה להיכבות, הרי את מקור האש, האבן, לא ניתן לכבות לעולם. גם אם אבן-האש תישאר זמן רב בתוך מים, עדיין ניתן יהיה להפיק ממנה אש מחודשת.
מכאן, שאף-על-פי שהאש הרוחנית של האדם עשויה להיכבות בעקבות חטאים, מקור האש האלוקית שבתוכו לא יִכבה לעולם. התשובה מהווה הזדמנות להדליק מחדש את האש הזו, להחיות מחדש את הקשר עם הבורא, ולהפיח רוח חיים חדשה במערכת שכבתה.
יום של הזדמנות
זהו גם הרעיון של בלעם כאשר הוא מוזמן לקלל את עם ישראל, ובסופו של דבר הוא מברך אותם. כאשר הוא צופה ומביט אל העם, הוא אומר: "כי מראש צורים אֶראנו"3. כלומר, גם היהודי שנראה כאילו האש שלו כבתה, נושא תמיד בתוכו את "אבן הצור" - הכוח הפנימי שממנו אפשר להצית אש חדשה. יום הכיפורים מגלה בנו כוחות נסתרים, כוחות של חידוש ותשובה, המאפשרים לנו לתקן את העבר, ולבנות עתיד של חיים טובים יותר.
ביום מיוחד זה, ניתנת לכל יהודי ההזדמנות לחשוף את הכוחות העמוקים שבתוכו, להדליק מחדש את האור של נשמתו, ולהתחיל מחדש אורח-חיים של לימוד התורה וקיום המצוות בהידור.
בעל התניא