בעל התניאהתיקון המשלים
"וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ, מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם"
ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ט"ז
למה הקודש צריך כפרה?
פרשת השבוע מפרטת את הסדר של עבודת יום הכיפורים, היום שבו הכהן הגדול נכנס לקודש-הקודשים ומכפר על חטאיהם של בני ישראל.
לכאורה, לשון הפסוק המתאר את סיכום שלב הכפרה, מעלה תמיהה חדה: מה פשר המילים "וְכִפֶּר על הקודש"? הרי הקודש - המשכן והמקדש עצמו - אינו חוטא ואינו זקוק לכפרה?!
להבהרת הדברים, נעמוד על המשמעות הפנימית של הכפרה, ולשם מה היא בעצם נדרשת. ואם הכפרה אכן נועדה לתקן את הנזק שיצרה העבירה, עלינו לברר תחילה מהו חטא ומהי מצוה.
קיום והתעלות
נשמת האדם באה ממקור טהור ועליון מאוד - "נשמה שנתת בי טהורה היא"1. במקורה, הנשמה היא "חלק א-לוה ממעל ממש". אך כאשר היא יורדת לעולם, היא עוברת דרך עולמות שונים, מ'עולם הבריאה' שבו יש תחושת ישות מסוימת, ל'עולם היצירה' שבו מתהווים רגשות והבחנות, ולבסוף ל'עולם העשייה' בו נמצא העולם הגשמי והחומרי, בו אנו חיים. הירידה הגדולה הזאת, היא חלק מתהליך מְכוּוָן שנועד לאפשר לנשמה להתעלות אף מעֵבר למקורה הראשון, ולכן היא 'ירידה צורך עלייה'. והעלייה היא באמצעות העיסוק בלימוד התורה וקיום המצוות בעולם הזה.
המצוות מחברות בין העולמות העליונים לעולמות התחתונים, ומביאות את האור האלוקי לעולם הגשמי. ובאור האלוקי המאיר לעולם, יש שתי בחינות: האור ה'ממלא כל עלמין', והאור ה'סובב כל עלמין'. האור ה'ממלא' מתלבש בכל נברא לפי מדרגתו. ואילו האור ה'סובב', מרומם מהבריאה ומאיר בה מבלי להתלבש בה. הוא נשאר מחוץ לעולם, ומסמל את הרוממות והקדושה של הבורא, כנאמר בנביא2: "קדוש קדוש קדוש", בשלוש דרגות של קדושה והבדלה.
תכלית המצוות
ויש דרגה גבוהה אף יותר, הנקראת "קודש העליון". זוהי הבדלה מוחלטת, והכוונה לעצמותו ומהותו של הקדוש-ברוך-הוא שמעל ומעבר לעולמות. מעל לרוחניות ולגשמיות כאחד. תכלית המצוות, היא להעלות את הנשמה לאותה דרגה של "קודש העליון", ולכך רומז נוסח ברכת המצוות: "אשר קִדְּשָׁנוּ במצוותיו".
כאשר יהודים מקיימים את התורה והמצוות, הם פותחים את השערים לאור הזה ומביאים אותו לעולם. אך אם חלילה בני ישראל חוטאים, נוצר ריחוק בין הנשמה לבורא, ויש צורך בתיקון שימלא את החסר.
ביום הכיפורים, הכהן הגדול נכנס ל'קודש-הקודשים', המסמל את הדרגה העליונה ביותר שמֵעַל לכל השגה. 'קודש-הקודשים' הוא מקום שמבטא את הנוכחות של עצמוּת הבורא, שמֵעַל ומֵעֵבֶר לכל האורות. באמצעות הכניסה למקום נעלה שכזה, הכהן הגדול ממשיך אור אלוקי עצום, שמתקן את כל הפגמים שנעשו במהלך השנה, ומכפר על בני ישראל. בכך, ה'קודש' עצמו נִטהר, כביכול, מכל הטומאות שדבקו בו כתוצאה מהמעשים השליליים של עם ישראל.
יום הכיפורים מלמד, שגם כשאדם חוטא ומתרחק, יש דרך לשוב למקור האור, לתקן את הנפילה, ולהתחבר מחדש לעצמוּת האלוקית, שממנה שופעת חיוּת לכל העולם.