בעל התניאהנפש הראשונה
"כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר, בַּדָּם הִוא"
ויקרא, פרק י"ז, פסוק י"א
פיצול אישיות?!
בפרק הראשון של ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד, מציג המחבר, האדמו"ר הזקן, את הסתירה הנוכחת בחייו של כל אחד ואחת מאיתנו: איך ייתכן שלפעמים מתעוררת בלִבֵּנוּ תאווה מגושמת, ורגע אחר-כך אנחנו חשים התעוררות ללמוד תורה ולשאת תפילה בכוונה? איך ייתכן שאנו חשים משיכה לשני דברים כל-כך מנוגדים, האם כולנו לוקים בפיצול אישיות?
ההסבר לכך הוא, שלכל יהודי יש שתי נפשות. האחת היא הנפש הבהמית, והשנייה - הנפש האלוקית. הנפש הבהמית קשורה לגוף ולגשמיות, ופעולתה היא דרך הדם, כפי שנאמר בפסוק: "כי נפש הבשר, בדם היא". ואכן, דם האדם הוא המייצג את הכוחות הגשמיים המזרימים חיוּת לגוף ומניעים אותו. מנפש זו נובעות המידות השליליות כמו כעס, גאווה, עצלות ועצבות, ותאוות למיניהן.
תכלית העבודה
לעומתה, הנפש האלוקית היא "חלק א-לוה ממעל"1, והיא נותנת לאדם את כוחותיו הרוחניים, ואת הקשר שלו לבורא העולם. הנפש האלוקית שואפת להתעלוֹת, לדבוק באלוקות, ולקיים את המצוות שדרכן האדם מתחבר למקור נשמתו.
מדוע מכנה בעל התניא את הנפש האלוקית בשם "הנפש השנית"?2 האם לא ראוי לתת לנפש האלוקית מעמד ראשון?
התשובה לכך נעוצה במטרתה של ירידת הנשמה האלוקית לעולם הזה. הנפש האלוקית לא ירדה לצורך עצמה, אלא כדי לתקן ולהעלות את הנפש הבהמית ואת הכוחות שלה, ולרתום אותם לצד הקדושה. באמצעות הנפש האלוקית, האדם יכול להפוך את החומר לרוח, ואת הגשמי לאלוקי. לכן, הנפש הבהמית היא זו שמופיעה ראשונה, שכן היא חלק טבעי של הקיום האנושי, והנפש האלוקית יורדת לעולם כדי להעלות את הנפש הראשונה ולקדש אותה.
מטרה ואתגרים
אילו לאדם הייתה רק נפש אלוקית, לא הייתה מוטלת עליו המשימה לתקן ולהתעלות, מאחר שהיה מחובר לאלוקות באופן טבעי. אולם, הנפש הבהמית יוצרת אתגר רוחני - היא מלאה ביצרים, תאוות, וכוחות שדורשים תיקון והתמודדות. המשימה של האדם בעולם הזה, היא לתקן את הכוחות של הנפש הבהמית, ולהעלות אותם לקדושה דרך קיום התורה והמצוות.
מכאן, שדווקא נפש הבשר והדם - הנפש הבהמית - היא זו שיוצרת את המשמעות העמוקה של קיום המצוות. המאבק הפנימי בין הנפש הבהמית לנפש האלוקית, הוא המקום שבו האדם מגלה את עוצמתו הרוחנית. יום-יום הוא ניצב מול האתגר הזה, כשהנפש האלוקית מבקשת להעלות את חיי היום-יום הגשמיים ולהופכם לרוחניים.
כאשר נתקן את הנפש הבהמית - העולם יהיה במצב אחר, ויקוים הייעוד: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"3 - לא נצטרך להתמודד עם נסיונות ואתגרים, כי נחיה בעולם מושלם.