לקדש את העולם

למה הנישואין חשובים?

בפרשתנו מופיע ציווי התורה כי הכהן הגדול יכפר ביום הכיפורים לא רק על עצמו אלא גם על "בֵיתו". המשנה במסכת יומא¹ מפרשת ש"ביתו" זו אשתו. ומכך למדים שהכהן הגדול יכול להיכנס לקודש הקודשים ולבצע את כל עבודות היום הקדוש רק אם הוא נשוי.

והשאלה המתבקשת היא:

מדוע חשוב כל-כך שהכהן המבצע את עבודות יום הכיפורים יהיה נשוי? ומדוע במקרה שהכהן התאלמן, חלילה, לפני יום הכיפורים, הוא מאבד את הזכות להיכנס לקודש-הקודשים? ובכלל, מדוע יש דרישה נחרצת להימצאותה של אישה בחייו ברגעי הקדושה הנעלים הללו?

אין סתירה

ההסבר לכך הוא: בדתות אחרות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, חיי המשפחה וחיים בתוך העולם הגשמי בכלל, נחשבים כגורם המרחיק את האדם מן הרוחניות. על-פי תפיסה זו, רוחניות פירושה התנתקות מהגשמיות, ודתות מסוימות מעודדות פרישות וסיגופים כאידיאל.

אך הגישה של היהדות, הפוכה לחלוטין. על-פי התורה, סמכותו של הקדוש-ברוך-הוא אינה מוגבלת לענייני רוח בלבד. הוא ברא גם את הרוחניות וגם את הגשמיות, והוא נוכח בשתיהן. האתגר המוטל על האדם, הוא לגלות את הקדושה לא רק דרך הרוחניות, אלא גם בתוך החומר וחיי המעשה היומיומיים. התורה אינה שוללת את חיי העולם הזה, אלא מלמדת איך להחדיר בהם עצמם קדושה, כדי להשיג את המטרה של הפיכת העולם הזה הגשמי, ל"דירה" לקדוש-ברוך-הוא דווקא בעולמות התחתונים². למעשה, עיקרה של עבודת ה' הרוחנית, היא דווקא בתוככי העולם הזה, והיא מתקיימת בפועל בתוך ההקשרים המשפחתיים והגשמיים.

חיבור גשמיות ורוחניות

הכהן הגדול הנכנס לקודש-הקודשים ביום הכיפורים, מגלם את נקודת השיא של הקדושה ברמת המקום והזמן, ובתפקידו כמייצג של כלל ישראל, אך תפקידו אינו לברוח מהגשמיות. עליו לזכור את אחריותו לעולם הממשי, ולהביא את הקדושה אל החיים הארציים - לביתו ולמשפחתו. חיי הנישואין, מסמלים את חיבור הרוחניות עם המציאות הגשמית. הם מייצגים את הדרך שבה אנו מצוּוים להפוך את העולם הזה למקום של קדושה, ולא להתרחק ממנו.

לכן הכהן הגדול העובד את עבודות יום הכיפורים, חייב להיות נשוי. הנישואין אינם רק מצב משפחתי, אלא ביטוי ליכולת של האדם לשלב בין קודש לחול, בין שמים לארץ.

דווקא ביום הכיפורים, רגע השיא של הקדושה, צריך הכהן לזכור שחייו הרוחניים צריכים להתממש בעולם הגשמי בתוך המשפחה והקהילה.

1. פרק א', משנה א'. ↩

2. על-פי מדרש תנחומא, פרשת נשא, סימן ט"ז. ↩