לשמור על האיזון

הסיבות לאסון

פרשת "אחרי" מתארת את האירועים שהתרחשו אחרי מות נדב ואביהוא, שני בני אהרן הכהן, מפני כניסתם להקטיר קטורת במשכן ללא ציווי. תחילה ציווה האלוקים את משה, כי אהרן ייכנס לקודש-הקודשים רק יום אחד בשנה: ביום הכיפורים. ובהזדמנות זו נמסרות בהמשך, ההלכות המיוחדות הקשורות לעבודה המיוחדת של יום זה.

המדרש מציע מספר סיבות למותם של בני אהרן, ובהן, שנכנסו למקדש שתויי יין, או שלא נשאו נשים ולא היו להם בנים¹. כל אחת משתי הסיבות הללו מייצגת פן אחר בחטאם, ויש לראות אותן כמשלימות זו את זו.

למעשה, החטא מורכב משני חלקים עיקריים: א. "בקרבתם לפני ה'". ב. "וימותו", כפי שיוסבר מיד.

שתי תנועות, מסלול אחד

בתיאור ה'מרכבה העליונה' שראה יחזקאל הנביא, נאמר² על המלאכים העליונים הנקראים 'חיות הקודש': "והחיות רצוא ושוֹב". ובעבודת ה' הפרטית של כל יהודי, המושגים הללו מייצגים שתי תנועות נפשיות: "רצוא" - של רצון ושאיפה חזקה להתעלות ולהתקרב לאלוקות, ו"שוב" - השיבה אל עולם המעשה והפעולה בו.

על-פי תורת החסידות, התנועות הללו צריכות לבוא במחזוריות³. אחרי ההשתוקקות והכיסופים לדבוק בבורא, באה התנועה שתמנף את התחושה המרוממת - לביצוע מצוות מעשיות, והמשכת אור אלוקי מלמעלה למטה, בתוככי העולם הזה. וכך שוב ושוב מחדש.

להישאר מחוברים

מותם של נדב ואביהוא, מדגיש את חשיבות האיזון בעבודת ה'. אמנם התשוקה לדבוק בקדושה היא דבר מבורך וחלק מהותי בעבודת ה', אך נשלחנו לעולם הזה דווקא כדי להוריד ולהמשיך את אור ה' לתוך המציאות הגשמית. וזו גם המשמעות הפנימית של דברי המשנה במסכת אבות⁴: "על כורחך אתה חי". תפקידנו הוא לחיות בעולם, להתחתן ולגדל צאצאים, וכך להחדיר קדושה בעולם באמצעות קיום המצוות - ולא 'לברוח' מהעולם⁵.

זהו הלקח מפרשת שני בני אהרן: גם כאשר האדם משתוקק להתקרב לה', אסור לו להתנתק מהעולם לחלוטין, שכן שקיעה מוחלטת ולא מאוזנת בהוויה אלוקית, עלולה להיות קִרבה שתוביל למצב של היפך החיים: "בקרבתם - וימותו". תכלית בריאתו של כל יהודי, היא לפעול בתוך המציאות הגשמית ולמלא את העולם הזה בקדושה.

1. ויקרא רבה, פרשה כ', פיסקא ט'. ↩

2. יחזקאל, פרק א', פסוק י"ד. ↩

3. 'ליקוטי תורה', פרשת נשא, דף כ', א'. ↩

4. אבות, פרק ד', משנה כ"ב. ↩

5. ראה גם לעיל בדרשה לפרשת שמיני: "אש לא מבוקרת". ↩