מבט אוהב

האיש הנכון

לתופעה הרוחנית-גשמית הלא היא הצרעת ולדיניה המפורטים, אנחנו נחשפים בפרשת השבוע הנוכחית "תזריע", ובפרשה שלאחריה "מצורע". ובכן, צרעת היא שם כולל למיני הנגעים שעלולים להתרחש, הנחלקים לשלושה סוגים: נגעי אדם, נגעי בתים ונגעי בגדים - כשמתפשט בהם כתם מסוים, אשר עלול לגרום להם טומאה.

בין אם מדובר בסוגים השונים של נגעי אדם, כמו שאת או בהרת, ובין אם מדובר בצרעת בגד או בית, ברגע שהאדם מזהה משהו שעלול להסתבר כ'נגע צרעת' - חובה עליו לגשת לכהן, ולקבל "דיאגנוזה" מדויקת - האם הנגע המדובר נחשב כנגע, שעליו אומרת התורה שהוא מטמא והאדם נהיה מצורע (או נוהג לפי הדינים הרלוונטיים כאשר מדובר בבית או בגד). רק לכהן יש את הסמכות לפסוק האם האדם (או הבית / הבגד) מצורע או לא. אפילו תלמיד-חכם מובהק או מומחה לנגעים, אינו יכול לקבוע בעניין זה.

מה ההיגיון לכאורה, שלכל כהן פשוט יש יותר כוח וסמכות מהמומחה המהולל ביותר?

מוסבר בתורת החסידות, כי רק לכוהנים אשר הם מצאצאי אהרן הכהן, שהיה "אוהב ישראל" ("אוהב שלום, ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה"¹), והמייצג האולטימטיבי² של אהבת ה' בעולם, והעניק לזרעו את כוחו הרוחני עד עולם - ישנהּ הסמכות לפסול ולטמא יהודי, כי כדי להוכיח ולראות מום ביהודי, צריך תחילה להגיע לדרגה של אהבה מוחלטת, בלי כל נגיעוֹת אישיות או פשרות - כך יוכח שלא מעורבים בעניין שיקולים זרים, אלא שפסק-הדין ניתן באופן האמפטי ביותר.

רק צדיקים

בתחילת פרשתנו, נאמר: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת, והיה בעור בשרו לנגע צרעת"³. בני-האדם מכונים בתורה בארבעה שמות - אדם, איש, גבר, אנוש. כל אחד ואחד מהשמות האלה, מבטא דרגה מסוימת - 'אדם' מייצג את הדרגה הגבוהה ביותר, ואילו 'אנוש' מתאר את האדם בחולשתו ובירידתו⁴. דבר זה משקף את ההסבר הפנימי להתרחשות תופעת הצרעת.

'נגע הצרעת' שייך רק ליהודי הנמצא בדרגה רוחנית גבוהה - "אדם", מכיון שהופעת הנגע קיימת רק לאחר שהאדם תיקן כבר את כל ענייניו והוא שלם בכל - אלא שרק בפסולת, החלק הכי חיצוני שבאדם - העור, עדיין נשארת תפיסת מקום ומציאות של רע.

תחפושת רוחנית

יתֵרה מכך, האדמו"ר הזקן מחדש, כי 'נגע הצרעת' איננו דבר שלילי מצד עצמו, אלא אדרבה, מקורו ב"אורות גבוהים" רוחנית,. אך מצד חוזקם וגודלם, הם לא יכלו לרדת ולהתלבש בכלים, ולכן ירדו ונפלו לקליפות הטמאות, והגיעו לעולם הגשמי במסווה של 'נגע צרעת'.

זוהי הסיבה העמוקה לכך, שדווקא הכהן הוא היחיד אשר בידיו הכוח להכריע מי מצורע ומי לא, כי כדי להכריע בסוגיה זו - שהיא רוחנית גרידא - יש צורך ביהודי ששורשו הרוחני נעלה ביותר, שיֵדע לזהות ולאבחן איזה נגע אכן מקורו באור רוחני גבוה, ולא הייתה דרך לגלותו בעולם אלא על-ידי 'נגע צרעת' בעור האדם.

1. מסכת אבות, פרק א', משנה י"ב. ↩

2. 'ליקוטי תורה', פרשת פקודי, דף ו', א'. ↩

3. ויקרא, פרק י"ג, פסוק ב'. ↩

4. ספר הזוהר, חלק ג', דף מ"ח, עמוד א'. וראה שם, חלק ב', דף קס"ח, עמוד א'. ↩